חלק ניכר מהתקשורת של הגוף עם הסביבה החיצונית ובין תאים שונים בגוף מתבצע באמצעות קולטנים. קולטנים אלה קולטים גירויים כימיים או פיסיקליים ובתגובה מפעילים תהליכים תאיים שונים שבסופו של דבר משפיעים על ההתנהגות שלנו. משפחת הקולטנים הנפוצה ביותר הם הקולטנים המצומדים לחלבוני ,G שעליהם נמנים הקולטנים לאור (ראיה), לטעם ולריח וגם למרבית המוליכים העצביים במוח. מנגנון הפעולה של קולטנים אלה נחקר רבות בשל החשיבות הרבה שלהם כמטרה לתרופות למגוון מצבים.
לפני כמה שנים נתגלתה תכונה חדשה של הקולטנים האלה. התברר שהפעילות של הקולטנים האלה מושפעת גם מהמתח החשמלי על פני קרום התא. תגלית זאת העלתה את השאלה מהו התפקיד של תכונה זאת של הקולטנים בפעילות תקינה של הגוף.
במחקר שביצע ד"ר יאיר בן חיים בשיתוף עם המעבדה של ד"ר משה פרנס מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופורסם לאחרונה בעיתון Nature communications ניסו החוקרים לענות על השאלה הזאת. במחקר נבחנה ההשפעה של הרגישות למתח של קולטן שמתבטא בתאי מערכת הריח של זבוב הפירות. ראשית, זיהינו מוטציה בקולטן שגורמת לו לאבד את הרגישות שלו למתח חשמלי. שנית, זן זבובים שנושא את המוטציה הזאת נוצר באמצעות טכנולוגית CRISPR ונבדקה ההשפעה של המוטציה על ההולכה העצבית בתאים אלה ועל ההתנהגות של הזבוב במבחנים שבהם נבדקה יכולת ההתרגלות שלהם לגירויי ריח. במבחנים אלה התגלה שהזבובים המוטנטיים מתנהגים בצורה שונה מזבובים רגילים ושיכולת הלמידה של מוח הזבוב תלויה ביכולת של הקולטנים האלה לחוש את המתח החשמלי. תוצאות אלה מהוות ראייה ראשונה לכך שהיכולת של קולטנים לחוש מתח חשמלי ממלאת תפקיד חשוב בפעילות תקינה של מערכת העצבים.