דבר העורכים
אנו שמחים להציג לפני הקוראים את כרך נ של המזרח החדש, שבהתאם למתכונת הפתוחה והאקלקטית שנקבעה בכרך מח (תשס"ט-2009), מקיף מכלול נושאים במגוון תקופות ומרחבים. גם כרך זה מעשיר את לימודי האסלאם והמזרח התיכון בהביאו אל קדמת הדיון סוגיות היסטוריות וקולות חברתיים שלא זכו עד כה להתייחסות מעמיקה בספרות המחקר, שעדיין מעניקה את הבכורה לנושאים פוליטיים – כל שכן בצל גלי ההתקוממיות הפוקדים את העולם הערבי מראשית שנת 2011.
בגיליון הנוכחי ארבע תמות עיקריות. התמה הפותחת עוסקת באסלאם אורבני ומתמקדת בעיר חברון בתקופה הממלוכית, ואילו התמה הסוגרת עוסקת באסלאם שבטי באמצעות דיון בדפוסי הקבורה של החברה הבדואית בנגב במאה העשרים. תמות התווך מתרכזות ביחסי הגומלין בין ידע, תרבות וכוח, וביחסים בין יהודים למוסלמים. הכרך מציג גם שתי פינות: רשמי מסע ופינת קולנוע.
התמה הראשונה עוסקת בטופוגרפיה ובפונקציות של מוסדות דת וחברה בחברון הממלוכית (1517-1250). יהושע פרנקל מנתח במאמרו כרוניקות מוסלמיות ומצביע על מגמה עקיבה של האדרת דימויה של חברון כעיר קודש בצד מכה, מדינה וירושלים, מגמה המתבססת על מתחם הקבר של אברהם (מערת המכפלה). המאמר משרטט מרחב ציבורי ששולטים בו מוסדות דת (מסגדים, מדרסות, זאויות צופיות ועוד), בעוד קצב החיים בו מתנהל בזיקה הדוקה לשריעה. קבצים ספרותיים על שבחי חברון סיפקו מנגנון נוסף שגויס לקבע את דימוי הקדושה בזיכרון הקולקטיבי. טיפוח קדושתה של העיר והפיכתה למוקד עלייה לרגל היו שזורים מטבע הדברים גם במאבקי כוח על משאבים והשפעה, שנטלו בהם חלק סולטאנים ממלוכים, אנשי מנהל ונכבדים מקומיים.
התמה השנייה מוקדשת ליחסים שבין ידע, תרבות וכוח, ובה שני מאמרים. מאמרו של עמי איילון מוסיף נדבך לחקר התחייה התרבותית הערבית במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה (הנהדִה), שהתבטאה בעושר של טקסטים מודפסים (ספרים, כתבי עת, עיתונים) ובצמיחת קהלים של יודעי קרוא. במאמר נבחנת תרומתם של גורמי ביניים, שתיווכו בין הכותבים והמפרסמים לבין קוראיהם, ומודגש מקומם של סוכנים שהיו מופקדים על ההפצה, על הבטחת סדירותה ועל גביית התשלומים מהמנויים. קיום רשתות של סוכנים ברחבי האזור סייעה לזרימה שוטפת של פרסומים אל ציבור הצרכנים, אך לעתים גם חיבלה בה עקב הימצאותם של סוכנים לא אמינים או לא יעילים – ליקויים שהצביעו על חבלי לידתה של העיתונות הערבית. מאמרו של אבישי בן־דרור מעביר את הדיון מסוכני ידע והפצה ערביים אל סוכני ידע והפצה אירופיים. הוא מתמקד בתולדות המשורר הצרפתי ארתור רמבו (מת 1891) ובשהותו בעיר הרר שבאתיופיה בסוף המאה התשע־עשרה. המאמר מציע קריאה חלופית להיסטוריה של רמבו בהרר: לא משורר ואיש רוח שנמשך למזרח האקזוטי והמסתורי, אלא סוחר ומתיישב לבן שביקש רווחים כלכליים על רקע מציאות קולוניאלית. עם זאת, התערותו של רמבו בסביבה המקומית וכתיבתו המעודנת, שבניגוד לזו של עמיתיו האירופים נמנעה מלשרטט תמונה בינארית של "מערב מתורבת" לעומת "מזרח ברברי", מאפשרות לראות את ספרות הנוסעים האירופית כדינמית ומשתנה, ולהציגה כחלק מיחסי גומלין בינה לבין האוכלוסייה הילידית.
התמה השלישית עוסקת בהיסטוריה החברתית של יהודי ארצות האסלאם ומביאה שתי זוויות ראייה מרעננות ומחדשות. מאמרו של ירון בן־נאה עוסק בהחזקת עבדים, ובעיקר שפחות, בידי יהודים באימפריה העותמאנית, כפי שהיא משתקפת בספרות רבנית ובתעודות מבית הדין השרעי. המאמר חושף תמונה מורכבת ורבת פנים של יחסי אדון ועבד, החורגים מהקטגוריה הדיכוטומית של מנצל־מנוצל או עובד־מעביד, ומכילים גם פטרונות, חסות, גיור וקשרי נישואין, ולעתים אף מאפשרים ניידות חברתית וכלכלית. זו הייתה תופעה רחבה, ובכלל זה קיום יחסי אישות עם שפחות, מה שמלמד על פער בין האידאל הדתי לבין הפרקטיקה החברתית, פער שהטריד מאוד את הרבנים פוסקי ההלכה. החזקת עבדים בידי יהודים גם חושפת את הדינמיות של חיי העיר העותמאנית ואת עוצמת ההשפעה של חברת הרוב המוסלמית וערכיה על החברה היהודית.
עם הכניסה למאה העשרים נעשתה סוגיית מקומם של היהודים בסביבה המוסלמית בעייתית ורגישה יותר מבעבר, וזאת על רקע חידוד הזהות הלאומית המקומית, המאבק בנוכחות הקולוניאלית, התגברות שסעים חברתיים וכלכליים והחרפת הסכסוך בפלסטין. ספרות המחקר לא תרמה להבהרת התמונה ההיסטורית ונתגלעו בה מחלוקות ופולמוס. היו חוקרים שטענו כי בצל ההקצנה ברחוב הערבי מצאו היהודים את עצמם נידונים לשוליות חברתית או להגירה. אחרים נקטו גישה מאוזנת וחיובית יותר בהצביעם על המשך השתלבות והתערות, ועל רציפות קיומו של אקלים פתוח וקוסמופוליטי, למשל בעיראק או במצרים עד ראשית שנות החמישים. אישוש לגישה השנייה מספק איל שגיא ביזאוי במאמרו על דמות היהודי בקולנוע המצרי המוקדם. ביזאוי מנתח את הסרט "חסן, מורקוס וכהן" (1954), שעלילתו עוסקת במוסלמי, קופטי ויהודי, בעלים שותפים של בית מרקחת, ומאתגר את ההנחה המחקרית ולפיה הצגת היהודי בסרט בדמות קמצן ותאב בצע הושפעה מהמסורת האנטישמית האירופית. אדרבא, גורס ביזאוי, תוך שהוא בוחן את ההקשר ההיסטורי והחברתי של יהודי מצרים ומשתמש בתאוריות של הומור, הסרט דווקא ביקש להציג את היהודי כחלק אינטגרלי מהמרקם החברתי המצרי. זאת ועוד, דימויים סטראוטיפיים היו גם נחלת בני מיעוטים אחרים ובהם קופטים. גם אם היהודים לא נתפסו בעיני הרוב כמצרים "אותנטים", ממשיך וטוען ביזאוי, הרי ברור שהם לא נחשבו זרים לחלוטין.
התמה הרביעית והאחרונה מטפלת בנושא מוזנח במחקר, חברות נוודיות הנמצאות בתהליכי התיישבות, ומתמקדת בדפוסי קבורה הפותחים צוהר נוסף לבחינת המבנה הפנימי של החברות האלה והשינויים הפוקדים אותן. כמקרה מבחן משמשת החברה הבדווית בנגב. במאמרם מציגים אֶמיר גלילי ורות קרק ממצאים מעניינים מתוך מחקר שדה מקיף על סוגי בתי קברות של הבדווים. מהממצאים אפשר ללמוד על תהליכי ההתפתחות של בתי הקברות האלה וזיקתם ההדוקה לשטחי מרעה, על סימון טריטוריה שבטית, על פיצולים בתוך המטה השבטי ועל הימצאותם של קברי קדושים. תהליכים אלה גם שיקפו השפעות חיצוניות מצד העולם המיושב – אידאולוגיות, פוליטיות, כלכליות וטכנולוגיות.
את הגיליון חותמות שתי פינות, האחת ארעית והאחרת קבועה. הפינה הראשונה, שעליה חתומים נעמה ארום ואמיר בן־כהן, מתעדת מסע של סטודנטים ומרצים מהאוניברסיטה העברית בירושלים למונגוליה בשנת 2010. בזיכרון ההיסטורי של עמי האסלאם והמזרח התיכון מזוהה מונגוליה בעיקר עם גל של פלישות, כיבושים והרס במאה השלוש־העשרה. ארום ובן־כהן מסיטים את המבט ומבקשים לאתר עקבות של האסלאם ושל המזרח התיכון בערבות מונגוליה עצמה באמצעות התחקות אחר מילים ומונחים שמקורם בערבית ובתורכית, וכן על־ידי מעקב אחר הקזחים, קבוצת המיעוט המוסלמית הגדולה במערב המדינה.
פינת הקולנוע, החותמת כרגיל את הגיליון, מתמקדת הפעם בקולנוע הלבנוני העכשווי. רונן זיידל בוחן את הסרט "קראמל" בבימוייה של נאדין לַבַּכִּי, שיצא לאקרנים בשנת 2006 וקצר כמה פרסים יוקרתיים באירופה. עלילת הסרט מתרחשת בסלון יופי במרכז בירות ונעה סביב סיפורן האישי של העובדות בו והנשים הפוקדות אותו. הסרט הוא ביטוי בולט לקולנוע הלבנוני המתחדש, שנשים ממלאות בו תפקיד מפתח כבמאיות ויוצרות. הסרט מביע קלילות ונינוחות והימנעות מופגנת מהתעסקות בשסעים פנימיים בחברה הלבנונית או באירועי המלחמה שפקדו אותה בעשורים האחרונים, וזה לטובת התמקדות בחוויה האינטימית הנשית על לבטיה ותקוותיה. יתר על כן, הסרט מאפשר לצופים להתרשם מדימוי אחר מזה הרווח של לבנון, כמדינה מפויסת ופתוחה, באמצעות מכון היופי המשמש מעין מיקרוקוסמוס של לבנון על־עדתית, שחיות בה בהרמוניה מוסלמיות ונוצריות, ויש בה מקום חשוב גם לתרבות המערב.
• • • • • •
רבים תרמו וסייעו להופעת כרך נ של המזרח החדש, היוצא באופן סדיר זו השנה השלישית. המערכת מודה לכותבי המאמרים וביקורות הספרים, וכן לקוראים האנונימיים שסיפקו חוות דעת חשובות ומאירות עיניים. הצוות המקצועי של ההוצאה לאור באוניברסיטה הפתוחה סייע רבות בהפקת הגיליון הנוכחי: יונה לשד, רותי שלם, נאווה שנקמן, ראומה שחור, צאלה קליין־בירנבאום ורותי אפלברג. תודות גם לישראל רונן על עבודת העריכה המסורה ולחיים ניסים על העזרה בהכנת התעתיק. שבחים גם ליעל שגב, מזכירת המערכת, שטרחה ועמלה על הכנת הכרך. על כולם תבוא הברכה.
הגיליון הנוכחי עומד בסימן יובל – חמישים כרכים של המזרח החדש שהופיעו מאז שנת 9491 ועד היום. עם צאתו לאור של כרך נ אנו העורכים חותמים בסיפוק רב תקופה בת שלוש שנים שבה זכה כתב העת לרענון ולתנופה הן בנושאי הדיון והן במבנה ובצורה, וביצר את מקומו המוביל בשיח האקדמי הישראלי תוך מתן במה ראויה לחוקרים ותיקים וצעירים. אנו סמוכים ובטוחים שהבאים אחרינו יצעידו את כתב העת להישגים נוספים.
פרופ' עמליה לבנוני, פרופ' מוסטפא כבהא וד"ר רונן יצחק