אגדה של בית

המראה והחלון בסיפורי מעשיות הם שני אלמנטים שמספרים את סיפורו של המרחב הביתי.
יעל דורון, מרצה במסלול לימודי עיצוב ואדריכלות פנים, בית הספר דיפלומה - מערך לימודי החוץ של האוניברסיטה הפתוחה, בחנה במחקר שלה סממנים של עיצוב באגדות ילדים

כתבה: יעל דורון

מאז ומעולם גיליתי עניין בהבנת צמיחתן של צורות מגורים כאלו ואחרות, משמעותן התרבותית וחיבורן לאדם, למקום ולזמן. סיקְרְנו אותי בייחוד ההקשרים הפסיכולוגיים, הפילוסופיים והפוליטיים של התהוות הבית.

הבית, לפי הפסיכולוג קארל יונג, הוא ראי הנפש. גם המעשיות העממיות פונות אל הנפש ומצביעות על רבדים פסיכולוגיים עמוקים של פחדים ופנטזיות. עבודת הגמר שלי במסגרת לימודי התואר השני בעיצוב תעשייתי ב"בצלאל" הייתה ניסיון לקשור את מושג הבית כפי שהוא מופיע במעשיות ילדים קלאסיות אל עולם העיצוב.

ניסיתי לענות על השאלה הבאה: האם מתקיים דיאלוג משמעותי בין סיפורי האגדה והפנטזיה לבין האופן שבו מתארגנת סביבה ביתית? כדי לענות על השאלה התמקדתי בשני אלמנטים ספציפיים במרחב הביתי: המראה והחלון. בדקתי את סיפוריהם של מראה וחלון כחפצים המגדירים ומארגנים את המרחב הביתי מהמאה ה-19 ועד היום, דרך המופע שלהם באגדות ילדים, גלגולם האבולוציוני ומשמעותם העיצובית, הפסיכולוגית והפילוסופית. לצורך המחקר בחנתי את המראה והחלון בסיפורי האחים גרים, בשני ספרי "אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול ובאגדות נוספות.

מראה וחלון הם שני אובייקטים המתפקדים בתוך תהליכי התבוננות. המראה משקפת את ההתבוננות כלפי פנים, והחלון מתאר את ההתבוננות מהבית החוצה. לדוגמה, בסיפור "שלגיה" מתבוננת האם הטובה המייחלת לילד דרך החלון, בעוד האם הרעה - כמחווה נרקיסיסטית - מתבוננת במראה. חפצים אלו, שטוחים לכאורה, משמשים בבואה תרבותית בהקשרים רב-תחומיים ובין-תחומיים, ושותפים להתארגנות מרחב הפנים.

המאה ה-19 מסמנת את ראשיתו של העולם המודרני והולדתם של העיצוב התעשייתי ועיצוב הפנים במקביל, כצורך הולך וגובר של שכבת הבורגנות. מבנה המשפחה השתנה - ממשפחה מורחבת למשפחה גרעינית, דבר שהשפיע על המבנה של יחידת הדיור. במקביל, כחלק מההתעוררות הלאומית באירופה, התגבשו והועלו על הכתב אגדות עם ומעשיות.

מעברים בין פנים וחוץ
המראה והחלון עוברים תהליכים, ביחד ולחוד, ואף מתמזגים בקירות הזכוכית השקופים במבני מגורים של המגדלים המודרניים. הם מביעים, מצד אחד, שקיפות ופגיעות, ומצד אחר משמשים חומה בלתי-חדירה, שכן ביום מתפקדים החלונות כמראה המשקפת את המרחב החיצוני והשמיים, כפי שכתב ז'אן בודריאר בספרו "אמריקה".

בודריאר וגם פול וירליו, בספרו "המרחב הביקורתי", מדברים על הטרנספורמציה שעושה חלון למסכים דיגיטליים. בעבר התבוננו אל המציאות דרך החלון המשקיף לרחוב. היום אנחנו מסתכלים על העולם שבחוץ דרך מסכים (גם שמות ממשקי המחשב - windows ו-vista משקפים בימינו את ההתבוננות החוצה).

במצב פוסטמודרני משתמשים ברכיבי העבר כדי ליצור ערב רב של אפשרויות, שרכיביו נגזרים מהתודעה הקולקטיבית של הסדר הקודם. זהו פירוק טוטלי המפורר במידה מסוימת את המשמעות. רכיבי המרחב הביתי הופכים למעין רשימת מכולת אקראית כתפזורת של הבזקים הקשורים זה בזה בערבוביה אסוציאטיבית.

אותם קריסה וטשטוש גבולות קיימים בכל רכיב תרבותי, ואינם מנגידים עוד פנים וחוץ, ממשי ווירטואלי, זמן ומרחב וכן הלאה. זהות האדם מיטשטשת עם סביבתו. הסביבה מתנהלת בצורה כאוטית ובלתי-צפויה.

מתוך כך, מתבהר אובדן ההבחנה בין "רקע" ל"צורה" תוך מעבר מתלת-מימד למסכים השטוחים ושלילת המושג של מימד פיסי ממשי. דוגמה למתח בין הממשי לווירטואלי קיים בספר של לואיס קרול, "מבעד למראה, ומה אליס מצאה שם". צמד התאומים טווידלידי וטווידלידם מספרים לאליס שהיא אינה קיימת באמת, אלא רק במציאות החלום של המלך (הקלפים).

במחקרי בחנתי, בין השאר, מופעים צורניים אופקיים לעומת אנכיים: האופקי מייצג גשמיות, ממשיות, ארציות, בו-זמניות, רצפה ועוד. האנכי מייצג רוחניות, ריק, שמיים, רצף, היררכי ותקרה. האינטרפרטציה האישית נאספה למיצג עיצובי קונספטואלי אשר בחן את היחס בין היש והאין. שרטוט נגטיב של הדירה שלי הוא הצורה הריקה הנובעת מן המרחב הריק שבין המחיצות והרהיטים. צורה זו נעשתה לאובייקט ישיבה שחור, בעוד צורת עקבות שולחן וכיסאות נותרים כחורים. אובייקט זה מונח על אריחי ריצפת מראה המשקפים את המרחב הריק של התקרה מעל. כך נוצר היפוך בתפיסת המרחב. הריק הופך לממשי, למרבץ ענק, והמלא הופך לחורים חסרים. הרקע משקף מרחב הפוך.

* יעל דורון היא מעצבת ומרצה במסלול לימודי עיצוב ואדריכלות פנים, בית הספר דיפלומה - מערך לימודי החוץ של האוניברסיטה הפתוחה.

לפרטים נוספים אודות קורס עיצוב פנים