אני מניחה שלכל אחד יש שאול משלו - הסיפורים, הרגעים היפים, הצחוקים ומה לא. חוץ מחבר כיפי ואדם במלוא מובן המילה, שאול בשבילי קודם כל מסמל בוקר. ולמה בוקר?
לבוא בבוקר לאו"פ, כמובן בשעות משוגעות - כן, שש וחצי בבוקר - להיכנס בשער ולראות את המכונית הכחולה כבר חונה במקומה הקבוע ליד השער, מתחת לעץ הקבוע, משאיר מקום למכונית של דורון, יש סדר. ומתחיל טקס הבוקר.
אי אפשר להתחיל את יום העבודה מבלי להיכנס למשרד שלו ולהגיד בוקר טוב, ואז כמובן צחוקים, רכילות וגם דיווחים בנליים של יום יום. לפעמים גם כוס קפה ביחד - עד שלקראת השעה שבע מגיע דורון ומפסיק את החגיגה - סתם - גם הוא מצטרף לצחוקים ופתיחת בוקר של כיף ואפילו כשכל זה נמשך זמן קצר.
וביום ש"פיספסתי" לעבור דרכו במשרד - מכל סיבה שהיא - מיד מגיע טלפון או מייל למשרדי ומתחיל "מטר" של נזיפות: "סנובית אחת, מגעילה, מה קרה - התעשרת? בטח, אין לך כבר אוברדרפט, את עושה מלא כסף בבחינות, אז אני כבר לא לרמה שלך ולא נאה לך להגיד בוקר טוב." ואני בניסיונותי "לתרץ" למה לא הגעתי ומנסה להגיד: "שאול, תראה..." - ומיד התגובה: "קודם כל, בשבילך מר בסון ולא שאול." עד היום בכניסתי לאו"פ בבוקר העיניים מחפשות את המכונית ולא מוצאות...
כמובן, לא אוכל שלא להזכיר את שאול הדואג והמתחשב בעניין אישי שלי. כאשר שברתי את הרגל והייתי בבית, כמעט שלא עבר יום מבלי שדיברנו בטלפון. ולא פעם, כשהוא במיטת חוליו מאושפז בבית החולים או בבית, עדיין הוא הדואג לי ורוצה להתעדכן במצבי.
אבל את השיחה האחרונה לעולם לא אשכח: יומיים לפני פטירתו, כשהוא כבר בקושי מסוגל לדבר, שאול הטוב, הדאגן והמתחשב התקשר אלי הביתה מבית החולים בשמונה בבוקר כדי לשאול לשלומי ולהבטיח שהוא יהיה בסדר. והוא לא.