דברים לזכרה של רות בייטנר כפי שפורסמו ב קצרים אופטימיים, גיליון 3 דצמבר 2006
לזכרה
"היה איש - וראו איננו עוד,
קודם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצע נפסקה"
("אחרי מותי", ח.נ. ביאליק)
רותי בייטנר ז"ל עבדה בבית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה ככתבנית, במשך עשרים שנה, עד ליום מותה בשנת 1997. יום-יום הייתה רותי מתייצבת לעבודה כבר ב-6:00 בבוקר, ומתחילה במלאכת ההקלדה. היא הפגינה בקיאות ומיומנות מקצועית בתחום תפקידה וטרחה להתעדכן בטכנולוגיות חדשות ולהתאים עצמה אליהן. בשנים האחרונות לעבודתה באוניברסיטה חלתה בסרטן ועמדה בגבורה בכל הטיפולים שנאלצה לעבור. כשהבינה שימיה ספורים ציוותה להוריש את מרב רכושה לקרן מלגות לסטודנטים במצוקה. היא ביקשה לבטא בכך את הערכתה לאוניברסיטה שבה בילתה את רוב ימיה, ואת רצונה להשאיר אחריה משהו משל עצמה שיאפשר גם לנו, אלו שעבדו אתה, לזכור אותה במיטבה. המלגות הראשונות חולקו בחודש יוני 2007 ומחולקות עד עתה.
יהי זכרה ברוך.