נירה יקרה,
אנחנו, החברים שלך לעבודה מבקשים להיפרד ממך לשלום,
רצינו לומר לך דברים, שככל שאנחנו מכירים אותך, לא היית נלהבת לשמוע, לא היית מוכנה לשמוע.
רצינו לומר לך שבמהלך שלושים וחמש השנים האחרונות, כמעט מהיום בו סיימת את לימודייך ב"בצלאל", את מטביעה חותם במתווה העיצובי של ספרי האוניברסיטה הפתוחה ובפרסומיה.
רצינו לומר לך שמדף הספרים המפואר והיפה, גאוות האוניברסיטה הפתוחה, לא היה נראה כך אילו לא היה זוכה לעבור תחת ידייך ברוכות הכישרון.
רצינו לומר לך נירה, שמעבר ליכולות האמנותיות הנדירות בהן ניחנת, היית בעלת חשיבה מקורית ויסודית, עם עומקים ומרחבים בהם רק את ידעת לשוטט, ברגישות אין סופית ובחושים חדים, נדרשנו לריכוז כדי להפנים מסרים אליהם כיוונת ומשהובהרו, התבהרו השמיים והלב התפעם מהחשיבה הנשגבת שלך.
רצינו לומר גם שיכולת נתינה כמו שלך, היא יכולת נדירה, תמיד הראשונה לחלוק, תמיד הראשונה לתרום, תמיד הראשונה לייעץ, הראשונה לעמוד לצד.
והדאגה לאחר,
והמחשבה כיצד ניתן להתגייס...
רצינו גם לומר לך נירה, שבנוסף לכל התכונות האלה שלך, היית אישה עם ראייה ריאליסטית, שרגליה על הקרקע וכולה משימתית, היתה לך יכולת ניתוח מיוחדת ולא שגרתית, של הזוויות והפינות העדינות באישיותם של בני האדם ושל החיים, יכולת לחתוך בתער, בדיוק מקורי, דמויות, מצבים, סיטואציות.
עוד רצינו לומר גם ששימשת בעבורנו מקור השראה רב עוצמה וחשפת בפנינו רבדים של ידע בתחומים רבים, בודאי בעיצוב ובאמנות, אבל גם במדע, פילוסופיה, מוזיקה, היסטוריה וקולינריה, לזכותך רשומים מקומות ייחודיים בהם ביקרנו, ספרים אותם קראנו, ניחוחות של תבלינים ומוזיקה אליה נחשפנו..
את כל הדברים האלו נירה רצינו לומר לך ולא הספקנו.
וכעת נירה, בבקשה אמרי לנו, מה יקרה איתנו כעת?
מי יסתכל אלינו במבט כחול, יראה את הדברים נכוחה ויאמר לנו מה מזויף ומה נכון?
מי ילטף ויעביר אצבע עדינה על דף לבן, ירפרף רעיון שעוד רגעים ירקום גידים ליצירה?
מי יחייך חיוך ביישני, ילכסן מבט, יצניע צחוקים בדיבורים קצת נועזים?
מי יספר לנו רק לפעמים, בגאווה כבושה ובלב מלא להתפקע על המבנה בתלת מימד של יובל, על הצחוקים עם אילן ועל תמרי היפה והמוכשרת?
מי יגלה לנו רק קמצוץ ורק לאחר חקירות שלנו, על הפרס שהוענק במכון הוולקני לדוקטור ארבל?
ומי ייקח אותנו נירה אל מחוזות רחוקים, לרחף עם פרפרים מעל ביצת הנרקיסים של כפר אתא?
נירה אהובתנו, נגזר עלייך בעשור האחרון לעבור שנים לא פשוטות, את לא ויתרת, הפנמת את הסבל, הסתכלת לגורל בעיניים, היטבת לדעת מה נכון עבורך וללא מורא נלחמת כלביאה.
כעת את נחה, המלאכים והשרפים שליוו אותך בחייך על בדי הקנבס בצבעי אקוורל עדינים, הזמינו אותך עכשיו לחבור אליהם למעוף האינסופי אל תוך הנצח, כעת את מלאך.
שני לך חיי נצח נירה, לעד תישארי חלק מאיתנו, אוהבים אותך מאוד, נאהב אותך תמיד,
חברייך לבית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה,
חברתך,
יונה
יונה לשד רובינשטיין
מנהלת בית ההוצאה לאור