האוניברסיטה הפתוחה אבלה על מותו של יהודה זיסאפל ז"ל, איש חזון ומעש, יוזם ומייסד קבוצת רד בינת ומחלוצי תעשיית ההייטק בארץ ובעולם. מוביל פרויקטים חברתיים וביניהם מיזם קק"לטק-רד בינת, שיתוף פעולה בין קבוצת רד בינת, האוניברסיטה הפתוחה, קק"ל ועיריית ערד. המיזם העניק הזדמנות לצעירות וצעירים משוחררי צה"ל בערד לרכוש השכלה גבוהה ותעסוקה איכותית בהייטק. 

יהודה זיסאפל לא הסתפק בפיקוח מרחוק, וזכה לפגוש תלמידים בפרויקט שנדהמו לא-פעם מכך שהאיש הצנוע שפגשו בכיתה הוא נשיא חברת רד בינת. 

אדם צייטלין, סטודנט שלומד לתואר ראשון במדעי המחשב, במסלול התמחות באבטחת המרחב המקוון (אבטחת סייבר) מספר: "באותו בוקר נכנסתי ראשון לכיתת הלימוד, או לפחות כך חשבתי לפני שהבחנתי שבאחד הכסאות בשורה האחרונה, ישב אדם מבוגר, לבוש בפשטות בחולצה עם שרוולים ארוכים, מכנס ג׳ינס ונעלי ספורט. תיק הגב שהניח לצידו גרם לי לתהות אם הצטרף עוד מישהו לקבוצה מבלי שהודיעו לנו. ״יהודה פה״, עדכן אותי חבר, שנכנס לכיתה כמה רגעים אחר כך וזו הייתה הפעם הראשונה, בה ראיתי והכרתי את יהודה זיסאפל ז״ל, במרכז הצעירים בערד ב-2019. 

רק כמה חודשים קודם, בעודי מגולל בזמן הרצאה פרונטלית בבן גוריון, נתקלתי בפרסום של תכנית הסבה להייטק. התכנית הייתה פשוטה, שלוש-ארבע שנים לתואר ראשון במחשבים וסייבר באוניברסיטה הפתוחה, עבודה בקבוצת בינת בזמן התואר ושנתיים עבודה בסיום התואר בקבוצת בינת. 

לא חשבתי לעומק, הייתי בתום שנתיים שיקום. היכולות המנטליות שלי רק החלו לחזור לעצמן, הן היו מספיקות בקושי לסיכום חומר לימודים, אבל אמרתי לעצמי, ״מה יש לי להפסיד?״, אולי סוף סוף תכנית הסבה להייטק שלא תסתכל על הגיל שלי, הניסיון, התעודות והתארים ותגיד לי "אובר-קווליפייד", בפעם המי יודע כמה.

זה היה יום חמישי. רכזת התכנית חזרה לשיחת הטלפון שלי לאחר שעה, אמרה שבגדול התכנית רצה כבר חצי שנה, אבל אם אעבור את המבחן במתמטיקה ביום א׳, יעשו לי ראיון ויש סיכוי שאהיה בפנים.

התקבלתי. כך החלו כמעט שלוש שנים של לימודים סביב השעון. שש בבוקר עד 12 בלילה, כמעט כל יום. לאט לאט, המוח חזר לעצמו. כבר לא הייתי צריך לעבור על הכל שלוש וארבע פעמים. לצד התואר, היו גם קורסים, CCNA, בוטקאמפ DevOps למי שרוצה. הקורונה הפכה את הכל לקל יותר, כשהמשרד בקומה 0 ודירת הסטודנטים שלך בקומה 6. אלו הופכים להיות החיים שלך. 

מסיבות הפורים של בינת, הן גם עדן לילדים. הפעם זו הייתה הצגה בתאטרון אורנה פורת, עליבאבא וארבעים השודדים, הופתעתי שלא הייתי צריך לשכנע את ״קרצי״ ו״עלוק״ (נועם ודניאל, התאומים שלי בני ה-5 דאז) לבוא. בכניסה לאולם, יהודה זיהה אותי מיד, ניגש אלי ולחץ לי את היד, התעניין בשלומי והודה לי על משהו שולי שכתבתי לו כשבועיים קודם בערד. חברה של אלפי עובדים, לא חושב שיש בחברה מישהו יותר Junior DevOps ממני, והנה יו״ר הקבוצה, מודע לפרטי פרטים למשהו כה פעוט, אצל אחרון העובדים. 

הפרויקט בערד היה ה״בייבי״ של יהודה. הוא היה מבקר ושואל הרבה על ההתקדמות שלנו. הוא הכיר כל אחד מהסטודנטים בשם ושמר על קשר רציף עם התכנית, במשך שנות קיומה. 

אף אחד לא חשב באמת שיש לו מודל כלכלי, אבל אני מניח שצריך להיות אדם מיוחד באמת, כדי להשקיע את מיטב כספיך וליצור פרויקטים שמשנים חיים של אנשים. כמעט 40 צעירים בגילאים של אחרי צבא מערד, התקבלו לתכנית המהפכנית, הייחודית דאז לעיריית ערד, קבוצת בינת ועמותת רד בינת. הייתי השני המבוגר ביותר, עוף מוזר המבוגר ביותר מעשור מממוצע הגילאים. לא הייתי תושב ערד עד אז, התכנית כלל לא יועדה לי, אך למזלי יהודה קיבל אותי לשם. 

וזה לא היה הפרויקט היחיד. יהודה וזוהר, דרך עמותת רד בינת, תרמו במשך שנים מאות חדרי מחשבים למוסדות לימוד, אלפי מלגות לסטודנטים מצטיינים בהנדסה ובמדעי המחשב ועוד כמה תכניות כמו התכנית בערד, שהביאו מאות רבות של אנשים (ויותר) להייטק(ס).

הוא האיש שבזכותו בגיל 35, לאחר שנתיים של שיקום (נכות), התחלתי מחדש בהייטק.

יהיה זכרו ברוך.