מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס כיהן כחבר מועצת האוניברסיטה הפתוחה מיום היווסדה. הנשיא שמגר היה מעורב בניסוח החוקה והתקנון הכללי של האו"פ, ובשנת 1993 הוענק לו תואר עמית לשם כבוד של האוניברסיטה. לאורך שנים רבות פעל הנשיא שמגר למען האוניברסיטה ותרם תרומה נכבדה מניסיונו העשיר.
בתעודה שהוענקה לו בטקס הענקת תארי עמית כבוד נכתב: "לאות תודה והוקרה מיוחדת על תרומתו הסגולית להתפתחות האוניברסיטה הפתוחה כחבר מועצת האוניברסיטה מימיה הראשונים, על עצתו השקולה, על ראייתו למרחוק ועל שיקול דעתו בעיצוב חוקת האוניברסיטה." על החתום לורד רוטשילד, משנה לנגיד, ופרופ' מנחם יערי נשיא האוניבריסטה הפתוחה דאז (1993).
אנו מפרסמים כאן את דברי הפרידה מהנשיא שמגר ז"ל, שנשאה הגב' עדנה ארבל לשעבר שופטת בית המשפט העליון, חברת מועצת האו"פ, בטקס הפרידה שהתקיים בביהמ"ש העליון בירושלים, 22.10.19.
מיכל יקרה ואהובה, ענת, רם, דן ובני זוגם,
בני משפחת שמגר היקרה,
קהל נכבד, מכובדי כולם,
כס של כבוד ויקר שמור לנשיא מאיר שמגר בדברי ימיה של מדינת ישראל ומערכת המשפט שבה. על תרומתו – באמצעות תחומי המשפט – למדינה ולעיצוב דמותה כמדינה יהודית ודמוקרטית, המנחה עצמה בערכים של משפט צדק ומוסר, מימיו כלוחם חרות עוד בטרם הקמת המדינה, דרך שורת תפקידים שמילא במערכת המשפט הצבאית כפצ"ר ובשירות הציבורי כיועץ המשפטי לממשלה כשופט ביהמ"ש העליון ועד לכהונתו כנשיא ביהמ"ש העליון. כן גם היותו כיושב ראש ועדת הבדיקה לאירועי מערת המכפלה ואף לאחר פרישתו מכס השיפוט, בין היתר כיושב ראש ועדת החקירה לרצח רוה"מ יצחק רבין ז"ל ואח"כ כיו"ר ועדת החקירה לחקירת האימונים שערך חיל הים בנחל הקישון. עוד נזכיר את פעילותו החשובה להעלאתם ארצה של אלפים מבני הפלאשמורה בשנת 2010.
בתקופת כהונתו כשופט ביהמ"ש העליון וכנשיאו הייתה לנשיא שמגר השפעה מכרעת על עיצוב דמותו של המשפט הישראלי לענפיו השונים. בדרכו הייחודית ולאורך כל שנות עבודתו בשירות הציבורי פעל הנשיא שמגר לביצורו של שלטון החוק, לעיצוב דרכי הפעולה באופן מינויו ומהלך פעולתו של הייעוץ המשפטי לממשלה ולקביעת הלכות שהן אבן יסוד במשפט האזרחי החוקתי והפלילי, כל אלה תוך גילוי אומץ לב שיפוטי, רגישות לזכויות האדם והאזרח ונכונות לפרוץ דרך לגישות ולעמדות בלתי מקובלות וחדשניות, תוך שמירת התשתית וחיזוק מוסדות המדינה ורשויותיה. הכל באיפוק, אורח רוח סבלנות וסובלנות.
בתחום המשפט הפלילי ניכר היטב חותמו של הנשיא שמגר במגוון של סוגיות, תוך עמידה על אכיפת החוק מזה והכרה בטבע האדם וזכויותיו מזה, הרשעת נאשמים שכנגדם הובאו ראיות מספיקות מזה וזיכוי של אלה שלא זכו להליך ראוי ונמצא פגם בהליכי הרשעתם. בהתבסס על חוק כבוד האדם וחרותו שב והדגיש את הבשורה החוקתית לפיה "קרבן העבירה בפועל ובכוח וכל אזרח תמים-דרך זכאים להגנה על כבודו וחירותו מפני פחד, אימה ופגיעה, לא פחות מן הנאשם. זכותה של אישה שלא לשוב להיות מושא למכות והשפלות אינה פחותה מזכות בעלה המכה לחירותו"
(דנ"פ 95/2316 בש"פ 95/537 גנימאת מט(4) 589).
כאן בהיכל המשפט אותו עיצב ובנה הנשיא שמגר ואהב כל כך להציגו בגאווה, היום נפרדים אנו בצער רב וכאב עמוק מענק הענקים, ענק במשפט וענק כאדם האחד והיחיד.
נמצאים כאן נכבדים, קהל גדול ורב שבאו לחלוק לנשיא שמגר כבוד אחרון. משפחת שמגר ומשפחת המשפט שמתייתמת מהבכיר שבשופטיה. סמל הממלכתיות, הנחישות והעוצמה. איש אמונה וחזון. לוחם ופורץ דרך. שעור קומתו, הבטחון שהקרין, דבריו השקולים, המדודים והנחושים, טון דיבורו השלו, הבוטח, ידענותו המופלגת ומשנתו הסדורה הביאו לכך שבכל תחום השאיר חותם. כל אלה מלווים אותנו ינחו ויאירו את דרכה של מערכת המשפט גם לדורות הבאים.
בביהמ"ש העליון כשופט וכנשיא במשך עשרים שנה ביקש כפי שהעיד על עצמו להיות בין אלה שמעצבים את ערכיה של מדינת ישראל. שכן לשיטתו זו לא רק זכותו אלא גם חובתו של ביהמ"ש להתערב ביצירת נורמות לציבור. פסיקותיו משתרעות על כל תחומי המשפט ביסודה העקרון המהותי של שלטון החוק, חירות האדם וכבוד האדם.
בספרו "תם ולא נשלם" מסכם הנשיא שמגר את דרכו:
"כל חיי ובכל המסגרות בהן פעלתי, שאפתי להגיע אל הצמרת, ... מתוך הכרה שבצמרת יכול אדם להטביע חותם ולהטמיע נורמות ואמות המידה הראויות לדעתו". ומוסיף: "יתכן שכאשר הונחו על כפות המאזניים זהותו האידיאולוגית שעליה הייתה גאוותי מאז ומעולם מול ההתנהלות המקצועית והאישית, הממלכתיות שגיליתי הייתה זו שהכריע את הכף". ומבהיר: "ממלכתיות פירושה הצבת הקהילה והדאגה לה בראש – תהא זו הקהילה הלאומית החברתית או המקצועית. ממלכתיות פירושה עשות המעשה הנכון ע"פ עקרונות ברורים ובהירים לכל. גם אם הוא מתנגש עם טובתו האישית של האדם. הגישה הממלכתית הזאת נדרשת מכל עובד ציבור. מאיש הצבא, מהמורה, מעובד הרווחה ומהפוליטיקאי. אך אין כמו ביהמ"ש להגדיר את הנורמות הראויות והלא ראויות ולהנחילן לציבור".
כולם יסכימו שאין כמו מאיר שמגר לייצג את הממלכתיות, להגדירה, להבהיר את עקרונותיה ולהנחילה לסביבתו, לשופטים ולציבור כולו. הוא הנחיל אותה בחייו ויזכר כך במותו כסמל הממלכתיות ויישומה.
אי אפשר שלא להזכיר את פועלו כפצ"ר בהכנת הצבא – הכנה משפטית למלחמה. ואחד ההישגים הגדולים שלו – אותם הזכיר בגאווה בספרו – פתיחת שערי ביהמ"ש לפלסטינאים שהוא עצמו היה גאה על כך.
חשוב גם להזכיר את פועלו הנמרץ במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה למען חוקה בהסכמה שבבסיסה ביקש לצטט את מגילת העצמאות ולהדגיש את ערכיה "כחברת מופת המושתתת על עקרונות החירות, הצדק והשיוויון". מאמץ שלצערנו לא צלח ויש לקוות שיום אחד תורם הכפפה ותהיה למדינת ישראל חוקה עליה חלם הנשיא שמגר ופעל להגשמתה והחלום יהפוך למציאות. עם זאת, מי שהכיר את הנשיא שמגר יסכים שעקרונות אלה אפיינו את תפיסת עולמו וקיבלו ביטוי משמעותי בהתנהלותו ובפסקי הדין הרבים שכתב.
אבקש להביא מדבריו בספרו "תם ולא נשלם", שאפשר לראות בהם את האני מאמין של מאיר שמגר:
"אני מאמין במדינת ישראל השמה לה למטרה להיות חברת מופת, מושתתת על עקרונות של זכויות אדם, הצדק, היושר, החירות ושיוויון הזדמנויות".
ובנימה אישית - זכיתי כפרקליטת מחוז לשבת בישיבות אצל היועמ"ש שמגר, להופיע בפניו כמו-גם פרקליטים רבים בביהמ"ש העליון. אח"כ כשופטת מחוזית התהדק הקשר ומעל הכל זכינו אורי בעלי ז"ל ואני לחברותם האמיצה והמיוחדת של מיכל ומאיר שמגר ז"ל.
לא אוכל שלא לתאר בהתרגשות את מאיר שמגר החבר איתו ועם מיכל היקרה וחברים נוספים נהגנו לטייל בארץ ובחו"ל. מאיר שמגר היה החבר שנהג להושיט יד לחבר בטיול כשהוא היה מגיע ראשון למרום הצוק או למדרון התלול בדרך לנחל – באינדונזיה, סינגפור או יפן.
הוא היה החבר שמושיט יד בעת צרה ויושב בביה"ח ליד מיטת חוליו של חבר במשך ימים ושעות עד למותו ונשאר עם המשפחה בחום ודאגה ימים רבים אף לאחר מכן. זכינו לחברות מדהימה, לא פעם בשתיקה בלי מילים עם הרבה מסירות, דאגה וידידות.
מאיר היקר, נוח בשלום על משכבך. כולנו מאמינים שממשיכי דרכך בביהמ"ש ימשיכו להנחיל לדורות הבאים את ערכיך, עקרונותיך ומשנתך. בהם זכויות האדם ובראשם כבוד האדם, סבלנות וסובלנות על פיהם נהגת תמיד.
יהי זכרו ברוך.