מתוך חוסר הבנה מוחלט לעצם מעשה היזמות של רודקינסון, שבא לידי ביטוי בהדפסת ספרות מגוונת כמו גם בנתינת מקום לכל זרם רעיוני בעיתוניו, העלילו עליו עלילות רבות וניסו לציירו כשכיר חרב או כסמל מודרני. הספר שלפנינו מנסה לצייר תמונה שונה לחלוטין של יזם פורה וצבעוני, שגם אם לא היה מיד מקורי או מעמיק בדעותיו, הרי בחייו ובפעילותו ניסה לחדש את החברה היהודית באופנים שונים דרך יצירת שדות חדשים של ספרות ועיתונות. במרכז הספר עומד יחסו המשתנה של רודקינסון כלפי החסידות בתקופות שונות בימי חייו, יחס המשקף ומבשר זרמים שונים ומגוונים בעולם היהודי בן הזמן.-- מעטפת אחורית.

ספר זה בוחן את היחס בין המושג "כבוד האדם" במסורת ההומניסטית לבין המושג "צלם אלוהים" בתפיסה המקראית, על השתמעויותיהם השונות בהקשר של ערכי השוויון והחירות. הנטייה לטשטש את ההבחנות בין כבוד האדם לצלם אלוהים נובעת ממגמה ראויה מציאת המכנה המשותף בין הקבוצות החברתיות השונות הדרות יחדיו במדינת ישראל. ואולם ההבדל בין מבני העומק של שני המושגים בסיסי כל כך, שקשה לראות כיצד אין נוצרותמהם הבנות שונות של ערכי השוויון והחירות. כיצד נגזרים ערכי השוויון והחירות מ"כבוד האדם" ו"מצלם אלוהים"? האם יש הבדל באופן הבנת השוויון והחירות אם הם נגזרים מ"כבוד האדם" או אם הם נגזרים מ"צלם אלוהים"? האם הבדלי התפיסה בין כבוד האדם לצלם אלוהים יכולים להעשיר את עולמנו המוסרי באשר להבנת השוויון והחירות ולדרכי החלתם? האם מאמץ לעמוד על הבדלי היסוד בין שני המושגים יכול להפרות את המחשבה ולתרום להעמקת הצד המשותף ביניהם או שהוא עלול להוביל לקיטוב יתר בתוך החברה ישראלית'. -- ‏מ‏המעטפת האחורית.

בשנים האחרונות חלו פריצות דרך רפואיות משמעותיות בטיפול בנשים ובגברים הסובלים מבעיות פוריות. לעומת ההתקדמות הטכנולוגית הביו־רפואית המרשימה, הבנת התהליכים הנפשיים הכרוכים באבחון בעיות הפוריות ובטיפולים בהן נותרה מאחור, וכך נוצר פער בין האפשרויות הרפואיות־הביולוגיות המתקדמות לבין הטיפול במצוקות החברתיות והפסיכולוגיות של נשים וגברים המתמודדים עם בעיות פוריות. רבים מהנשים ומהגברים המשתתפים בתהליכים הרפואיים המורכבים של טיפולי הפוריות מפתחים מצוקות נפשיות, מצבי חרדה ודיכאון. למצבים אלה יש השלכות רבות על הסיכויים להרות. להביא ילדים לעולם, ספרם של ד"ר צביה בירמן ופרופ´ אליעזר ויצטום, מנסה לגשר על פער זה. בספר מתוארות צורות ההתמודדות השונות של גברים ונשים, והתערבויות טיפוליות, שנבנו במיוחד בעבור זוגות המצויים בטיפולי פוריות, הנותנות מענה ספציפי לצרכים הנפשיים הן של הנשים והן של הגברים. הספר מתאר את מצבם של הנשים והגברים, את השינויים הדרמתיים המתחוללים בזוגיות בעקבות הטיפולים, את ההבדלים בין גברים לנשים בגישה לטיפולים ובהתמודדות איתם ואת השלכותיהם על היחסים בין בני הזוג. ; להביא ילדים לעולם דן באופן מעמיק ורציני בפן הנפשי של בעיות הפוריות ומקנה כלים להחזרת השותפות בין בני הזוג במהלך הטיפולים. ספר ייחודי וראשוני זה הוא ספר חובה לזוגות המתמודדים עם בעיות פוריות, למעורבים בטיפול בזוגות אלה ולסובבים אותם.

עם הקמתה של האוניברסיטה העברית בירושלים על הר הצופים בשנת 1925 היא הייתה מוסד התרבות המרכזי של החברה היהודית בתקופת היישוב, ולימים במדינת ישראל. האוניברסיטה היהודית הראשונה בעולם הוקמה בחסות ההסתדרות הציונית העולמית ועוררה עניין רב בקרב הקהילות היהודיות בעולם. בשנים שלאחר מכן הלכה והתפתחה האוניברסיטה והייתה למוקד של יצירה ומרכז לביסוס תרבות עברית חדשה ששילבה לאומיות עם פתיחות למרכזי התרבות העולמיים ; גאולת הפרט היהודי עם קדמה חברתית ; מודרניות חילונית עם דתיות בעלת גון מסורתי-היסטורי. ספר זה עוסק באוניברסיטה העברית בירושלים בעשרים שנים מרתקות בתולדותיה - 1967-1948. בתחילת התקופה הזאת, בעקבות מלחמת העצמאות, הייתה האוניברסיטה נתונה במשבר קשה ובסכנת התפוררות בשל הניתוק מהקמפוס בהר הצופים, אולם בסופה, לאחר תהליך של התפתחות וצמיחה חסרות תקדים, קנתה לה האוניברסיטה מעמד של מונופול בשדה האקדמי, והשפעתה הרעיונית, האידיאולוגית והמעשית על החברה הישראלית הייתה עצומה. שיקומה של האוניברסיטה באותן שנים התאפשר בזכות התגייסות הקהילות היהודיות בעולם - הן בסיוע כספי בהקמת בניינים בקמפוס החדש בגבעת רם, הן בהבאת חזית הידע המחקרי העולמי לירושלים. גם המערכת הפוליטית בהנהגת תנועת העבודה פרסה את חסותה על האוניברסיטה העברית בירושלים, ובתקופת המחקר אף הלכה והגבירה את מעורבותה ואת מאמציה לקדם את התרבות הממלכתית הישראלית. ממשלת ישראל ושוחרי האוניברסיטה מארצות הברית ניהלו ביניהם לעתים מאבקי שליטה וכוח, אולם הממשלה השכילה לתמוך בשוחרי האוניברסיטה, והמאבקים נשמרו במסגרת של שיתוף פעולה. התשתית האקדמית רחבת ההיקף שנוצקה בעשרים השנים הראשונות למדינה עשה את האוניברסיטה העברית לדגם רב-השפעה של חיקוי והטמעה של ערכיה בקרב האוניברסיטאות החדשות שקמו בישראל עד לימינו אלה, ובכך היא הייתה ל"אוניברסיטת-אם". - כריכה אחורית.

ערבית היא השפה המדוברת הקרובה ביותר לעברית. היא שפת המזרח התיכון, שפת הפלסטינים בארץ, ושפת המורשת של כמעט מחצית מהיהודים בישראל. זאת ועוד, הערבית הייתה שפה רשמית בישראל במשך שבעה עשורים, והיא מקצוע חובה בבתי הספר. אף על פי כן, בקרב היהודים בישראל שוררת בורות מוחלטת בכל הנוגע לערבית: רובם אינם מבינים ואינם דוברים את השפה, ואינם מסוגלים לכתוב או לקרוא בה. שפת האזור הוחלפה בידי "הערבית הישראלית", סוציולקט המיועד ליהודים בלבד, שמבטא את מרחק הביטחון שבין לומדי הערבית - ובעצם בין החברה היהודית בישראל - לבין העולם הערבי, כיצד נוצר המצב האנומלי הזה?‏

הספר שפה מחוץ למקומה: אוריינטליזם, מודיעין והערבית בישראל מוקדש לבחינת השאלה הזאת. הוא מתחקה על התפתחות הוראת הערבית בארץ במאה השנים האחרונות ועומד על ההיגיון המנחה אותה. הספר חושף שני צירים שסביבם התעצבו לימודי הערבית בארץ: הראשון הוא הגישה הפילולוגית-דקדוקית להוראת השפה, גישה שיובאה ארצה בידי מזרחנים יהודים מאירופה בתחילת המאה העשרים ; והשני הוא הקשר המודיעיני, שנוצר בצל הסכסוך הישראלי-ערבי, ושבמסגרתו התגבשו רשתות אזרחיות-ביטחוניות בשדה הוראת הערבית. זהו הספר הראשון שמנתח את ההיסטוריה החברתית והפוליטית של הוראת הערבית בישראל. הוא עומד על הדיאלקטיקה שלה, המאופיינת בתנועה בין שיח של שלום לשיח של ביטחון, ומראה כיצד שני סוגי השיח - הסותרים לכאורה - משלימים זה את זה כבמעגל קסמים. כך, כפי שמתאר הספר, נוצר מצב שבו לימודי הערבית בישראל אינם מקרבים בין לומדי השפה לדובריה, אלא תורמים דווקא להפרדה ולהרחקה ביניהם. - כריכה אחורית.

 

הביוגרפיה המרתקת של זהבי, שכתב ד'ר מוטי זעירא, חושפת לראשונה את דמותו של המלחין הצבר הראשון, ממייסדי תנועת 'הנוער העובד' בתל אביב של שנות העשרים, וממקימי קיבוץ נען. איש יפה תואר ואהוב על נשים, חבר קיבוץ נאמן וצנוע, שלא הרבה בדיבור ומיעט להיחשף בציבור. לכן, גם אחרי שהלחין מאות שירים, שבוצעו בידי מיטב הלהקות והזמרים והפכו לנדבכי יסוד בבניין התרבות העברית – הוא נעדר, באופן מופגן כמעט, מספרי ההיסטוריה, מעמודי העיתונים ומשולחנות בתי הקפה של חבריו היוצרים, אבל מנגינותיו שלנשמעות עד היום במלוא צלילותן - בכל אתר, כינוס ומופע, וראויות לאזכור, הסבר ופיענוח.

ביו-אתיקה מודרנית עוסקת בשאלות כגון אלה ודנה בהיבטים האתיים של חידושי המדע והרפואה, שתוצאתו פרושה בהסדרי המשפט הרפואי (דברי חקיקה ופסיקת בתי המשפט). המענה לשאלות אלה משקף עמדות חברתיות, דתיות, היסטוריות ופוליטיות, ולכן יש בו כדי להדגים את השונות שבין חברות ותרבויות. מתוך כך עולה השאלה האם לביו-אתיקה ולמשפט הרפואי בישראל יש צביון ייחודי? מה מייצג באותנטיות את ה"ישראליות"? הו מקור ומהו חיקוי של הכרעות בחברות אחרות? מיזם ביו-אתיקה "כחול לבן" מבקש לאתר ולפצח את המרכיב הישראלי בהכרעות הביו-אתיות בישראל - מדינה רב-דתית, רב-תרבותית, ובו בזמן "יהודית ודמוקרטית" בהגדרתה החוקתית.-- -- ‏כ‏ריכה אחורית.‏

שכונת התקווה שבדרום תל אביב נתפסת בעיני רבים בישראל כמקום מגוריהם של יהודים מזרחים מסורתיים ודלי אמצעים. שמה הפך במרוצת השנים שם נרדף לעוני ולהזנחה, ודומה שהסטיגמה שנקשרה לשמה, דבקה גם בתושביה הוותיקים. מי הם תושבי השכונה ומהי תגובתם על התיוג? כיצד זהותה קשורה לביוגרפיה של המקום? כיצד הם מפרשים את ריבוי מבקשי המקלט מסודן ואריתריאה שעברו לגור באזור בעשור האחרון? מהו הרגש האופף את השכונה והניכר בסיפורי החיים של תושביה? שאלות אלו ואחרות נבחנות במסע אתנוגרפי של ארבע שנים שערך המחבר בשכונה ושבמהלכו הכיר מקרוב את תושביה הוותיקים. הספר מראה כי למרות שמה האופטימי של השכונה, וקרבתה ל"עיר הלבנה" ולמרכזה התוסס, תושביה מרגישים שהם חיים בשוליים של העיר תל אביב ושל החברה הישראלית.‏

בכתיבה קולחת, במבט רגיש, ובשימוש מעניין ובתיאוריה בין-תחומית עדכנית, המחבר טוען כי ביטויי שוליות אלו יוצרים תחושה מלנכולית - שכבה של עצב לא מוגדר וחמקמק השורה על המרחב באופן שאינו ניתן להכחשה. עם זאת, התחושה המלנכולית לא בהכרח מאפיינת את כל האנשים שפגש בשכונה, והיא אינה מתמדת. היא מושפעת מהאופן שבו התושבים הוותיקים מאתגרים ביצירתיות ואת הגבולות האתניים, המעמדיים והמגדריים הניצבים מולם, מתוך כמיהתם העזה להשתייך למשפחה, לעיר ולחברה. - כריכה אחורית.

בספר מרתק וחשוב זה מציעה יהודית מילר זמיר לראות אנשים על הקשת האוטיסטית באופן מלא - כבני אדם שלמים, מורכבים, מיוחדים וחד-פעמיים, וחושפת בפנינו את קשת הצבעים האנושית מתוך התבוננות רעננה. זאת בניגוד לאופן הצגתם המקובל בשיח הציבורי - דרך מונחים של לקות, כא​ב ובדידות. הספר, העוסק במסעם של תלמידים על הקשת שאותם חינכה יהודית, נכתב בידיעתם של אותם תלמידים ותוך שיתופם, כדי לאפשר להם להציג את עולמם מנקודת מבט מקבלת ואוהבת. כל תלמיד בחר את שמו הבדוי וקרא עם יהודית את הקטעים אודותיו, וחלק מתגובותיהם נכללו בספר. התלמידים התמודדו עם אתגרים שונים, ובהם תקשורת בין-אישית, הצלחה בלימודים, חרדות, אמפתיה, השתייכות וקשרים וירטואליים, ובספר מצוטטות שיחות מגוונות שנערכו איתם ומתוארים מאורעות אישיים וקבוצתיים. - כריכה אחורית.

רבי יהודה אריה לייב אלתר מגור, אדמו"ר חסידי מפורסם במחצית השנייה של המאה התשע- עשרה, כתב אוסף משפיע של דרשות בעברית, שפורסמו לאחר מותו בספר שפת אמת. ואולם לא רק הרבי מגור כתב את דרשותיו, כי אם גם תלמידיו שומעי לקחו, שסיכמו את דבריו בשפה שבה דרש – ביידיש. ספר זה מביא לפני הקורא מהדורה סינופטית של כתב יד לא ידוע, המכיל כ-150 דרשות של הרבי מגור, ומשווה את הדרשות ביידיש (ובתרגום) לדרשות שנדפסו בספר שפת אמת. פונטים שונים נבחרו כדי להמחיש את השינויים בין הגרסאות השונות וכדי לעמוד על היווצרותן ודרכי עריכתן של הדרשות, משלב הדיבור ביידיש לשלב הכתיבה בעברית. במבוא הנרחב לספר נדונה התופעה הנדירה של כתיבת דרשות ביידיש, ומאליהם עולים דיונים היסטוריים ועיוניים רחבים יותר, כמו היחס בין טקסטים כתובים לתרבות אוראלית; התפתחות היידיש הספרותית; טבעם של תרגומים וגבולותיהם, והתהליך המורכב של העברת תורה מן המורה לתלמיד. -- אתר המו"ל.