נועם צחור - בכל מקום אפשר למצוא חבר

שמי נועם ואני גאה ונרגשת לעמוד כאן הערב. אני בת 27, התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ב 2019, כיום אני מנהלת פרויקטים בחברת ייעוץ פיננסי – ביתא פייננס.
 
אני רוצה לשתף אתכם בשלושה לקחים שאני לוקחת איתי הלאה מלימודיי באוניברסיטה הפתוחה:
1. בכל מקום אפשר למצוא חבר- אם לומר את האמת, אני מהסטודנטים שמעדיפים מפגשים מקוונים או אפילו הקלטות של אותם שיעורים ולא נכחתי בהרבה מפגשים בקמפוסים של האוניברסיטה הפתוחה. אך גם בלי כיתה או קמפוס שמגיעים אליו, בתחילת התואר בקורס סטטיסטיקה ב הייתה לי שאלה על הממן, יעל מרק ענתה לי בשמחה ומשם התגלגלה השיחה וגילינו ששתינו לומדות פסיכולוגיה וכלכלה. בהמשך כבר תיאמנו ללמוד יחד כמה שיותר קורסים, למדנו יחד למבחנים, גם כשיעל עברה לארצות הברית וסנכרון השעות נהיה מאתגר, אפילו כתבנו יחד עבודה סמינריונית. לפני שבועיים, כשסיפרתי לאנשים שאני הולכת לחתונה של יעל, חברה שלי מהלימודים, אנשים התפלאו שגם כשלומדים מהקלטות מכירים חברים. הדרך קלה יותר כשהולכים אותה ביחד. שנדע תמיד למצוא לנו חברים.
2. אין לדעת מתי הידע יפגוש אותנו- בחרתי ללמוד תואר דו חוגי בפסיכולוגיה וכלכלה, שילוב לא נפוץ במיוחד, והרבה פעמים התבקשתי להסביר מדוע. שאלו אותי למה ללמוד פסיכולוגיה אם אני לא מתכוונת לעשות תואר שני קליני, או בעברית מדוברת "מה יצא לך מזה?". במהלך התואר עבדתי שנתיים בהוסטל של צעירות בסיכון,  ובה בעת למדתי את הקורס פסיכופתולוגיה דבר שזימן לי מפגש של התיאוריה משיעורי הקורס וספרי הלימוד עם דוגמאות מהמציאות שעות ספורות לאחר מכן במסגרת העבודה. קורסים רבים אחרים נתנו לי נקודת מבט וכלים לעבודה עם הצעירות ובכלל במפגש עם אנשים. לא תמיד אפשר לדעת מה "יצא לנו מזה". שנמשיך ללמוד לשם הלמידה והרחבת האופקים, לפעמים גם "מזה יצא לנו משהו".
3. עבודה קשה היא קודם כל קשה- הזמן אמנם טס כשנהנים, אבל הדרך מהקורס הראשון בפתוחה ועד לבמה הזו הייתה מלאה גם באתגרים, בשילוב הלא פשוט של הלימודים, הקריירה והחיים, בממנים שהוגשו ב 23:59 וגם כמה מועדי ב'. בדור שבו ה-chat GPT יוכל עוד רגע לכתוב במקומך את כל הממנים וכל המידע זמין ונגיש בלחיצת כפתור, לפעמים קל לשכוח שעבודה קשה היא גם קשה. אבל בטווח הארוך היא בטוח משתלמת והיא מביאה אותנו להישגים והופכת אותנו לאנשים שאנחנו.
 
בשנה שעברה זכיתי להשתתף בטקס מצטייני הנשיאה. הטקס עצמו היה מרגש, אך אני מודה שלא פחות מהטקס ריגש אותי להסתכל ימינה ושמאלה על הסטודנטים שחלקו איתי את המעמד, החל מתלמידי חטיבת הביניים ועד סבים וסבתות, סטודנטים מכל המגזרים, מכל המקצועות, אנשים מעוררי השראה. אני גאה להיות חלק מהאוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטה שכשמה, פתוחה לכולם ללא הבדל דת, גזע ומין. אוניברסיטה שמאפשרת לכל אדם באשר הוא לרכוש השכלה אקדמית ברמה בלתי מתפשרת.
 
אני רוצה להודות במעמד זה לסגל האוניברסיטה הפתוחה ולמנחים שגרמו לי להרגיש שהצלחתי היא הצלחתם, למשפחתי - הוריי, אחיי ובעלי שבלי התמיכה שלהם לא הייתי עומדת כאן היום.
 
לא אוכל לסיים את דברי מבלי לציין את אלה מבין הסטודנטים והסטודנטיות של האוניברסיטה הפתוחה שלא יזכו להגיע לרגע הזה ואינם איתנו עוד מאז ה 7 באוקטובר ולשאת תפילה לשובם הביתה של כל מי שנמצאים הרחק מביתם.
הרב יונתן זקס כתב, "כל עוד יש בעולם רעב, עוני ומחלות שאפשר לרפאן, המלאכה לפנינו. כל עוד עמים נלחמים, אנשים שונאים ושחיתות פושה במסדרונות הכוח, כל עוד יש מובטלים ודרי רחוב, דיכאון וייאוש, משימתנו לא נשלמה, ואם אוזנינו כרויות אנו שומעים את קול אלוהים השואל אותנו 'אייכה?'." ודאי שבימים אלה, ברור שהמלאכה לפנינו. מי יתן והכלים וההשכלה איתם אנחנו ממשיכים בדרכנו ישמשו אותנו לתקן את השבור ולהיטיב עם עם ישראל.