עדי משאש – מאז ומעולם ידעתי שאני רוצה להיות יזמת, לבנות חברות שיעזרו לאנשים

אני מתרגשת וגאה להיות כאן הערב, בטקס הענקת התארים של האוניברסיטה הפתוחה. בכנות, גם אחרי מסע של 10 שנים - לא ציפיתי להתרגש כל כך.
 
התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה בגיל 15, עם סקרנות רבה ורעב לידע, ומייד ידעתי שזה המקום הנכון עבורי.
 
ללא קשר לגיל, ולכך שאני הדור הראשון במשפחה שלמד באוניברסיטה, השתלבתי בלימודים ובחברת כלל הסטודנטיות והסטודנטים.
פגשתי אנשים מדהימים מכל קצוות החברה הישראלית - שהפכו לחברים - והרחבתי את אופקיי בנושאים שסיקרנו אותי.
 
הצטרפתי למועדון הדיבייט של האוניברסיטה, שהיה מסגרת חברתית מעשירה, וצברתי חוויות ייחודיות. בהמשך, הצלחתי לתרום בתור סגנית יושב-ראש המועדון.
 
בגיל 16, לאחר שנה של לימודים אקדמיים, עזבתי את בית הספר התיכון ועברתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ״במשרה מלאה״, לקראת תואר ראשון בניהול ובהיסטוריה של המזרח התיכון. 
(זוהי הזדמנות לומר תודה למועדון הדיבייט, בלי הכישורים שפיתחתי שם כנראה שלא הייתי מצליחה לשכנע את ההורים שלי לתמוך בצעד הזה).
 
ההחלטה הזו הייתה טבעית - ונכונה - עבורי. האוניברסיטה הפתוחה הייתה המקום בו למדתי והתפתחתי באופן אקספוננציאלי, צברתי חברים חדשים במקביל לאלו מהתיכון, ונהניתי מהדרך.
לא ״ויתרתי״ על שנות הנעורים שלי, אלא עיצבתי אותן לפי מה שהלב שלי הכתיב.
 
בגיל 18 התגייסתי לצבא - עם קורסים בודדים שנותרו לי לסיים, ושירתי כקצינה בחיל המודיעין במשך מספר שנים. זכיתי להוביל חיילות וחיילים מדהימים, ולהשפיע במגוון תחומים מרתקים, עליהם למדתי בתואר.
 
לאחר מכן, הובלתי מחלקה בבית הנשיא בירושלים ונפלה בחלקי הזכות לייעץ לנשיא המדינה.
זכיתי לקחת חלק בפגישות עם מנהיגי העולם, והידע והכישורים שצברתי ופיתחתי במשך לימודיי באוניברסיטה הפתוחה סיפקו לי בסיס איתן גם בתפקיד זה.
 
מאז ומעולם ידעתי שאני רוצה להיות יזמת, לבנות חברות שיעזרו לאנשים. לאחר התפקיד בבית הנשיא, בו נחשפתי בין היתר ליזמות בחברה הישראלית, החלטתי לצאת לעולם זה.
 
כיום, אני עובדת בקרן-הון סיכון כמשקיעה בסטארטאפים ישראליים בתחומי הטכנולוגיה, בדגש על בריאות.
 
הפרק החדש שאפתח במסע שלי הוא לימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד, ולאחר מכן אני מתכננת להקים את החברה שלי- בתקווה לפתור לאנשים בעיות ולשפר את איכות חייהם.
אני מעוניינת להתמקד בתחום החינוך, שהיה ועודנו משמעותי כל כך עבורי, ומודה על המסע שעברתי עד כה.
 
 
תודה לאוניברסיטה הפתוחה - שפתחה בפניי את שעריה, ללא הגבלות וחסמים - בזמן הנכון עבורי, והוכיחה שאין מחסום כניסה להשכלה, ולהצלחה.על שאפשרה לי להשביע את הרעב לידע,
עזרה לפתח מיומנויות וכישורים חשובים והעניקה לי גישה למשאבים, לחברים לחיים, ולמנחות יוצאות מן הכלל.
ולמנחה שכבר ממזמן הפכה למנטורית - הגב׳ ענבל נסים-לובטון, שהייתה שם בשבילי החל מקורס המבוא, נתנה מזמנה ומרצה, העשירה ודחפה אותי קדימה - אין מספיק מילים שיוכלו להביע את תודתי והערכתי.
 
תודה לבת הזוג שלי, שעזרה לי להגיע לקו הסיום, להוריי האהובים - אפרת ואבי - תודה על התמיכה והאמונה בי לכל אורך הדרך, על שחינכתם אותי להאמין בעצמי, לרדוף אחרי צו ליבי, ולהתגבר על כל מכשול, הכל בדרך ארץ.
על הגיבוי האמיץ בקבלת ההחלטות, על החיבוק ברגעים הקשים והחגיגות ברגעי ההצלחה - זה לא היה מתאפשר בלעדיכם. תודה.
 
לחברותיי וחבריי לספסל הלימודים - הבוגרות והבוגרים - עשינו את זה. כל אחת ואחד עם הסיפור שלהם, הדרך המיוחדת, האתגרים, הקשיים, ההצלחות והניצחונות - זה שלנו. הפרק הזה במסע - מאחורינו.
 
בעולם משתנה, התכונות שפיתחנו במהלך לימודינו באוניברסיטה הפתוחה – ובהן התמדה ונחישות, חשיבה ביקורתית, אוריינות ומשמעית עצמית - הן המפתח להצלחה, וגם בינה מלאכותית לא תוכל להחליפן.
 
זה הזמן להמשיך להתוות את מסלול החיים שלנו, ולהשפיע.
 
 
מזל טוב,
תודה רבה.