קישוריות
קישוריות היא "הדבק" שמחבר בין החלקים השונים של הטקסט ומסייע להפוך אותו ליחידה אחת, בעלת משמעות מובנת. קישוריות נוצרת על ידי שלושה אמצעים לשוניים מרכזיים: מילות קישור, מאזכרים ומקדמי ארגון.

מילות קישור
מילים המקשרות בין מילים במשפט, בין המשפטים בפסקה ובין פסקאות בטקסט. מילות הקישור מתמיינות לפי סוגים על פי משמעותן, כלומר לפי סוג הקשר הלוגי שבין החלקים שהן מחברות. הבחירה במילת הקישור מן הסוג המתאים, דהיינו במשמעות המתאימה, חיונית לבנית הטיעון. בחירה במילה שמשמעותה אחרת מהמילה המתאימה לטענה עשויה לשבש את הטענה או אף לשנות אותה לחלוטין. ראו כאן טבלת מילות קישור, הממוינות לפי סוגים (המשמעות שלהן). תוכלו להיעזר בה גם לצורך גיוון השימוש במילות הקישור במשמעות המתאימה. 

מאזכרים ומעברים

מאזכרים הם מילים שמחליפות מילים אחרות שהוזכרו קודם בטקסט או רומזות אליהן. השימוש במאזכרים מונע סרבול ומסייע בכתיבה אלגנטית. 

ישנם כמה סוגי מאזכרים: 

מאזכר ממיר או נרדף: המילה המחליפה קרובה במשמעות או שהיא מילה נרדפת למילה המוחלפת.
דוגמה: "הגננת התקשרה להורי הפעוטות, והם מיהרו לאסוף את הילדים הביתה". 


כינוי גוף: במקום המילה הראשית יופיע כינוי גוף מתאים (הוא, היא, הם, הן).
דוגמה: "חוקרים רבים בחנו את שאלת המוטיבציה בעבודה. הם ביקשו להסביר תהליכים מוטיבציוניים, ואת השפעתם על העובדים".


כינוי שייכות: המילה המקורית מאוזכרת על דרך השייכות (שלה, שלו, שלהן, שלהם וכו'). 
דוגמה:  "כדי לקבוע מהו חומר הלימוד המתאים לכל תלמיד, יש בראש ובראשונה, לאבחן את הרמה שלו". 


מילת יחס בהטיה: האזכור נעשה בדרך של הטיית מילת יחס כגון אצלו, ממנה, עבורו. 
דוגמה: "חשבו על התגמול הכספי שאתן מקבלות במקום העבודה. באיזו מידה אתן מרוצות ממנו"?


כינוי רומז: החלפת הנושא בכינוי רומז כמו לדוגמה "אלה", "זו" וכיוצא באלה. 
דוגמה: "בעידן הטכנולוגיות הדיגיטליות, נדרשת מיומנות של זיהוי מידע מסולף. מיומנות זו היא חלק ממה שמכונה 'אוריינות דיגיטלית'". 


בשימוש במאזכרים יש לשים לב להתאמה של המאזכר למילה, לשם העצם או הגוף שאותם הוא מזכיר מבחינת מין (זכר - נקבה) ומספר (יחיד – רבים). כמו כן, כדאי להימנע מרצף ארוך מדי של מאזכרים, שכן אז עלולה הקוראת לשכוח במה או במי עוסק המשפט. 


את מקדמי הארגון אפשר לסווג לכמה סוגים. כאן אפשר למצוא פירוט של הסוגים המרכזיים. 
ריחוף בעזרת מצביע העכבר על הקישור יציג דוגמאות רלוונטיות (שימו לב: אין אפשרות טכנית להשתמש בקישור בטלפון הנייד).

היגדים שמטרתם להציג את הנושאים המרכזיים שבעבודה או בפרק: 


היגדים שמתייחסים למבנה הטקסט, לאופן שבו הוא מאורגן:
היגדים לציון של עמדת הכותב.ת או הערכה של חשיבות המידע הנמסר:



מעברים

כמו הקישוריות, גם המונח "מעברים" מתייחס לדרישה לכתיבה קוהרנטית, והוא רלוונטי במיוחד בחיבור בין קטעים או פסקאות בטקסטים רחבי היקף. על מנת לבדוק את הקוהרנטיות של הטקסט שלכן.ם בהיבט זה, כדאי לקרוא את הטיוטה כדי להחליט אם כדאי להשתמש באחד או יותר מבין האמצעים הבאים:

  1. להוסיף משפט פתיחה מחבר בתחילת פסקה או חלק של הטקסט. למשל: "לאחר שהצגתי את התיאוריות המרכזיות בנוגע לנושא זה, אפנה כעת לבחון אותן בהקשרים עדכניים".
  2. להוסיף משפט מחבר בסוף פסקה או בסוף קטע. למשל: "ניתן לטעון כי המקור לבעיה הוכח, כפי שאדגים בחלק הבא של העבודה". 
  3. להוסיף פסקת מעבר, כלומר פסקה שתחבר בין שתי פסקאות או חלקים אחרים של הטקסט. הכוונה כאן לפסקה קצרה שמטרתה להבהיר את המעבר. למשל: "לאחר שסקרתי בפירוט את ההשלכות השליליות המסתברות של תופעה זו, חשוב לשקול את דרכי הפתרון האפשרויות, שתסייענה בצמצום או במזעור השלכות אלה, ואת האופן שבו ניתן ליישם אותן בהקשר הישראלי. לכך יוקדש החלק הבא של העבודה".