מאזכרים הם מילים שמחליפות מילים אחרות שהוזכרו קודם בטקסט או רומזות אליהן. השימוש במאזכרים מונע סרבול ומסייע בכתיבה אלגנטית.
ישנם כמה סוגי מאזכרים:
מאזכר ממיר או נרדף: המילה המחליפה קרובה במשמעות או שהיא מילה נרדפת למילה המוחלפת.
דוגמה: "הגננת התקשרה להורי
הפעוטות, והם מיהרו לאסוף את
הילדים הביתה".
כינוי גוף: במקום המילה הראשית יופיע כינוי גוף מתאים (הוא, היא, הם, הן).
דוגמה: "חוקרים רבים בחנו את שאלת המוטיבציה בעבודה.
הם ביקשו להסביר תהליכים מוטיבציוניים, ואת השפעתם על העובדים".
כינוי שייכות: המילה המקורית מאוזכרת על דרך השייכות (שלה, שלו, שלהן, שלהם וכו').
דוגמה: "כדי לקבוע מהו חומר הלימוד המתאים לכל
תלמיד, יש בראש ובראשונה, לאבחן את הרמה
שלו".
מילת יחס בהטיה: האזכור נעשה בדרך של הטיית מילת יחס כגון אצלו, ממנה, עבורו.
דוגמה: "חשבו על
התגמול הכספי שאתן מקבלות במקום העבודה. באיזו מידה אתן מרוצות
ממנו"?
כינוי רומז: החלפת הנושא בכינוי רומז כמו לדוגמה "אלה", "זו" וכיוצא באלה.
דוגמה: "בעידן הטכנולוגיות הדיגיטליות, נדרשת
מיומנות של זיהוי מידע מסולף. מיומנות
זו היא חלק ממה שמכונה 'אוריינות דיגיטלית'".
בשימוש במאזכרים יש לשים לב להתאמה של המאזכר למילה, לשם העצם או הגוף שאותם הוא מזכיר מבחינת מין (זכר - נקבה) ומספר (יחיד – רבים). כמו כן, כדאי להימנע מרצף ארוך מדי של מאזכרים, שכן אז עלולה הקוראת לשכוח במה או במי עוסק המשפט.