תמצית

הרקע

1. דרישת הצבא לתוספת כוח אדם מתקבלת ללא עוררין וללא דיון ביקורתי על היקפה ועל האפשרויות לממש אותה.
   

2. סוגיית גיוס החרדים מוצגת כחלופה העיקרית, ולעיתים הבלעדית, להביא מזור לבעיות המחסור בכוח האדם הצבאי. שיח זה, לא רק שמתעלם ממגבלות היכולת לגייס חרדים, משאלת הפוטנציאל של הקהילה החרדית להוציא מתוכה לוחמים במספרים המצופים, וכן מקיומם של מאגרי כוח אדם נוספים שאינם מנוצלים, הוא גם ניזון מפוליטיקת הזהויות של הקבוצות החילוניות המבקשות לקדם את גיוס החרדים תוך כדי הוקעתם.
   

3. למעלה משבעים שנה לאחר קום המדינה, הציפייה – שבאמצעות מדיניות גיוס, הצבא יפתור את מורכבות היחסים בין הקבוצות בישראל, לרבות את המתח בין הרוב החילוני למיעוט החרדי – אינה מחזיקה מים; לא רק שהיא תורמת להקצנת השיח בנושא, היא אף מכרסמת באיתנותו של מודל קיומו של הצבא ובעקרונותיו.
   

4. מדיניות גיוס מורכבת מכלים שלובים, ולא ניתן להפיג את מתחיה על בסיס התמקדות ברכיב אחד בלבד. גיוס חרדים, גיוס ושיבוץ נשים, מדיניות שכר, מודל המילואים, משך השירות – כל אלה ועוד הם מרכיבים שיש ביניהם השפעה הדדית הדוקה, המעצבת את מודל הצבא וקובעת את איתנותו.
   

5. גיוס מסיבי של חרדים ומתכונת שילובם בצבא על בסיס מבנים הומוגניים הם מהלכי מדיניות בעלי השלכות עמוקות על דמותו של הצבא, על דפוסי פעולתו המבצעיים ועל מעמדן של קבוצות נוספות המשרתות בו, בעיקר נשים.
   

6. הלחץ המתעצם לגייס חרדים בכפייה מאיים על אחד ממרכיבי היסוד באתוס הצבא בישראל – למרות קיומו של חוק גיוס חובה, משרתי ומשרתות הצבא מתגייסים לאורך השנים מתוך הכרה אזרחית ולא מתוך הפעלת כפייה.

הנחות יסוד ועקרונות לעיצוב מתווה חליפי

להציע מתווה עקרוני לגיוס חרדים, כמהלך ביניים שימנע את החרפת משבר הלגיטימיות של מודל גיוס החובה. המתווה מציע פתרונות קצרי־ טווח שביכולתם להניע בהמשך דיון רחב יותר על עתידו של המודל.

מיצוי כוח אדם

לצד החתירה לגייס חרדים, הצבא ימצה ויטפח את מאגרי כוח האדם העומדים לרשותו, זולת חרדים, באמצעות הצעדים הבאים:

1. מיצוי פוטנציאל חיילי המילואים שכלל לא גויסו או פוטרו משירות.⁹
   

2. מיצוי שירות הנשים באמצעות גיבוש מתווה להשוואת שירות הנשים לשירות הגברים. קריטריון השיבוץ של נשים לתפקידי לחימה לא יהיה עוד התנדבותי, והוא יושתת על העיקרון שקבעה בשעתה "ועדת שגב" שמינה הצבא (2007) בעקבות תיקון 16א לחוק שירות הביטחון, ולפיו השיבוץ לכלל התפקידים יהיה על בסיס התאמה, ולא מגדר.
   

3. הכנסת תשקול מחדש מתווים שנדונו בעבר, הנוגעים להסדרי שירות מיוחדים שלא נדונו במסמך זה, ובהם גם מתווה שירות אזרחי מוסכם לערבים.
   

4. הצבא יפתח מערכות תמיכה ביוצאי החברה החרדית בתחומים כמו השכלה ותמיכה בחיילים בודדים. עם זאת, קבוצה זו לא תיכלל בדיווחי הצבא על אודות שיעור החרדים המתגייסים לצבא.

מדיניות הגיוס

1. הצבא ינפיק צווי גיוס לכלל המלש"בים החרדים, לפי קריטריונים הזהים לגיוסם של כלל המלש"בים הגברים.
   

2. משך השירות הצבאי יעמוד על שנתיים, כשהשנה השלישית תוקדש להכשרה מקצועית, על פי המודל שנקבע בשעתו למשרתי "נצח יהודה", אך בהתאם ללקחים שהופקו מהתנהלות הדברים בשנה השלישית ("שנת המשימה").
   

3. אי־התייצבות לגיוס תטופל בכלים שנוקט הצבא כלפי כלל המלש"בים.
   

4. הצבא יאפשר דחיית שירות בשלוש שנים למי ש"תורתו אומנותו". קריטריון "תורתו אומנותו" ייקבע בהסכמה בין הצבא ובין נציגות הישיבות החרדיות, כך שיכלול מספר עקרונות:

   • הלימוד בישיבה הוא טוטאלי ואינו מאפשר עיסוקים נוספים. ייקבעו הסדרי הפיקוח על מימוש עיקרון זה.

   • הדחייה מיועדת לתלמידים מצטיינים שהקריטריונים להם ייקבעו מראש בהידברות בין הצבא ובין ראשי הישיבות.

   • יישמר שוויון יחסי בין ישיבות חרדיות, ללא הבדלים אתניים.¹⁰

   • תיקבע מכסה מרבית שלא תעלה על שליש מכלל שנתון המלש"בים החרדים.
     

5. גיל הפטור ירד מ־26 ל־22, כך שהלומדים בישיבה במסגרת "תורתו אומנותו" יופטרו משירות בהגיעם לגיל 22. הורדת גיל הפטור תעודד תלמידי ישיבות לצאת לעבודה. מהלך זה מסתמך על ניסיון העבר המוצלח של השפעת ההורדה של גיל הפטור על עידוד יציאה לעבודה, לפי מחקרו של בנק ישראל, ועל סקר שנערך בקרב תלמידי ישיבות המעיד כי כשני שלישים מהם מעריכים כי הורדת גיל הפטור משירות צבאי תקדים את כניסתם לשוק העבודה. בנסיבות אלה, רק המחויבים ללימוד תורה יישארו בישיבות, ויוכלו להתנדב למסגרות שונות של שירות צבאי, אך הישיבות לא ישמשו עוד "ערי מקלט" מפני שירות צבאי.
   

6. כשני שלישים מהמלש"בים הכשירים לגיוס יגויסו לשירות במסגרת אחד ממסלולי השירות הבאים:

   • שירות במערך הלוחם במסגרות פלוגתיות (או במסגרות מקבילות) חרדיות, בהתאם לביקוש. יחידות הומוגניות יוקמו עד לרמה הפלוגתית או עד לרמה המקבילה לה. יש לשלול מכול וכול הקמת גדודים חרדיים (או חרדיים-חרד"ליים) הומוגניים, וודאי חטיבה חרדית, כדי לא להדיר נשים ואוכלוסיות אחרות וכדי למנוע תפקוד של יחידה עם הטיה אידאולוגית מובהקת וזיקה סקטוריאלית על בסיס מכנה משותף חברתי, תרבותי ואידיאולוגי. קביעה זו נשענת לא רק על הניסיון הבעייתי שנאגר ב"נצח יהודה", אלא גם על הידע המצטבר של הסוציולוגיה הצבאית.

   • מסלול המשלב לימודים עם שירות בישיבות ייעודיות. ישיבות אלה ייפרסו בעדיפות ראשונה בגבולות המדינה וישלבו שירות הגנה עם לימוד בישיבה. מסלול זה יועיל לצמצום הפער בין השירות הצבאי לבין הציפייה של חלק מהצעירים החרדים ובני משפחותיהם לרמת למדנות גבוהה ולשמירת אורח חיים חרדי; הוא יאפשר שילוב של הכנה לצבא במסגרת הישיבה; ויצמצם את החיכוך בין חרדים לחילונים בשורות הצבא.

   • שירות במסגרת יחידות מעורבות, בהסתמך על כך שלפי נתוני הצבא, יותר ממחצית מהמתגייסים בוגרי החינוך החרדי משרתים במסלולים מעורבים.

   • שירות אזרחי, שאת מאפייניו ואת היקפו יש לעצב מחדש כדי למנוע שירות שאינו תורם. עם זאת, יש להיות מודע לבעייתיות בו: הסיכון שהרחבתו תתחרה בגיוס החובה ולכן תאיים על הלגיטימיות שלו; יצירת תלות של השירותים החברתיים בקיומו של השירות האזרחי; יצירת עיוותים בשוק העבודה.

   • מסלולים המאפשרים הכשרה בין מחזורי לימוד לעתודה/שלב ב.

   • מסלולי הכשרה קצרים או ארוכים, לפי הצורך, שיכשירו תומכי לחימה ואף לוחמים לשירות מילואים.

   • שירות במסלולים צבאיים או אזרחיים לשירות ממושך במשימות ביטחון (ראו להלן).

   • המסלולים הייחודיים האחרים הקיימים, דוגמת שח"ר, יהיו זמינים למי שיבחרו בשירות צבאי לאחר לימודים בישיבה ובגיל מבוגר יחסית. אך בשל עלותם הגבוהה, שימור המסלולים ייעשה בהלימה לצורכי הצבא.

מסלולים אלה מתבססים על ההנחה כי אלפי צעירים חרדים בוחרים שלא להמשיך בלימודים תורניים לאחר גיל ¹⁵,19-18 וכי כ־8,000 תלמידים (כחמישית מכלל תלמידי הישיבות) לומדים בכ־130 ישיבות "רכות", המשלבות לימודים תורניים עם פעילויות אחרות, לרבות עבודה חלקית.¹⁶ מאפייני השירות:

1. המודל ההשוואתי הוא זק"א, וכמוהו יפותחו מסלולים נוספים בשירות הצלה ובעיקר במערכים החדשים שיוקמו בפיקוד העורף ובצבא היבשה להגנה על העורף ועל גבולות המדינה. מהלך זה יאפשר להכיר במסלולים קיימים כחליפי שירות צבאי או אזרחי, כפוף לאמות מידה שיקבע הצבא.

2. מודל השירות יפותח כך שיחייב היקף שירות על בסיס נקוב מראש (לפחות יום שירות אחד בשבוע כשירות חובה או מילואים), בתוספת ימי הכשרה ואימונים.

3. מכסת הימים תהיה שוות־ערך לשירות צבאי רגיל, כך שמשך השירות יכול להיפרס על פני כעשרים שנה (בגילום תוספת של חליף שירות מילואים).

4. מסלול השירות הממושך יאפשר התאמות שיפיגו את האיום הנתפש בקרב הקהילה החרדית על זהותו של החייל החרדי.¹⁷

1. שיבוצן של נשים ייעשה בהתאם ל"פקודת השירות המשותף" (משנת 2017), המאפשרת לחייל דתי לשרת במסגרת מגדרית ברמת הפלוגה.

2. תכנים דתיים יסופקו לחיילים החרדים באמצעות המערכת הצבאית שתידרש להיערך לכך, ולא באמצעות גופים אזרחיים.

3. המדינה תעניק מענקים לישיבות חרדיות תיכוניות שיעודדו גיוס, בהתאם למתווה התגמול שפותח עבור כלל בתי הספר התיכוניים במסגרת רפורמת "עוז לתמורה".

4. הסדרים אלה יעוגנו בחקיקה ראשית. הסדרי הגיוס, בעיקר אלה הנתונים לביצועו של הצבא, יתנהלו מתוך שקיפות ציבורית מרבית. שקיפות היא מרכיב חשוב בכינון האמון כלפי מערכת גיוס החובה.

המתווה העקרוני מציע מודל לתקופת ביניים וקובע את גבולות גזרתו. המודל מאזן בין עקרונות שונים ומנוגדים: צמצום אי־השוויון בחלוקת נטל השירות, כיבוד השונות התרבותית של המיעוט החרדי, כיבוד זכויות האדם של הצעירים המשתייכים למיעוט זה, עידוד השתלבותם של חרדים בשוק העבודה, שמירה על זכויות נשים, שמירה על זהותו החילונית-חלקית של הצבא והיענות למאפייני כלל הקבוצות המשרתות בו. המתווה אינו מבטיח את יעד הקיצון של "שירות לכול", אך גם מונע את המצב הנוכחי של הפעלת עקרון "תורתו אומנותו" באופן גורף וחסר התחשבות בערכי השוויון והנשיאה בנטל.

הצלחת המתווה, לרבות שימור הלגיטימיות של גיוס החובה, תחייב התגייסות של המנהיגות החילונית הליברלית למען מיתון אופן מימוש הדרישה ל"שוויון בנטל", שהיא אחד המנועים למניעת גיוס הסכמה חברתית ולשחיקת הלגיטימיות של גיוס החובה, בשל הפער בין האתוס למציאות.

לצד אלה, חשוב להיערך במרחב הציבורי למאמץ חשיפה מסודר של ערך התרומה של גיוס החרדים באופן שאינו מאדיר מיליטריזציה )וכמובן לא פוגע בערך השירות של קבוצות אחרות(, אבל מעניק הכרה ותשואה להשתתפות בנשיאה בנטל הלאומי. תשואה זו תחזק את סטטוס המשרתים בקהילות החרדיות, תסייע לבנות נרטיב מאוזן יותר כלפי השרות הצבאי וההשתתפות בנטל החברתי, ובכך תסייע להגביר מוטיבציה "מלמטה למעלה".

המודל מעניק פתרון לתקופת ביניים, אך גם מכשיר את הקרקע לדיון ציבורי רחב יותר על התאמת עקרונות מודל הצבא לצורכי החברה. יתרה מכך, המודל עשוי לשמש מעבדה ליכולת לגבש הסכמות בין זהויותיה הרבות של החברה בישראל, על בסיס מתווה פשרה מוסכמת המחזקת את האמון בין קבוצות שונות, אמון אשר כוחו בהליכה באמצע.