נולד בארץ ישראל בכ"ג תשרי תרצ"ה 2/10/34 , נפטר י"ג תשרי תשמ"ט 24/9/88 כמה ימים לפני יום הולדת ה- 54 שלו.
בערב סוכות תשמ"ט, נפטר יעקב מאירי ז"ל. הסתלקותו בטרם עת, הכתה בתדהמה את משפחתו חבריו ומוקיריו, שהייתה להם הזכות לפעול במחיצתו.
שלוש עשרה שנים היה מראשוני עובדיה של האוניברסיטה הפתוחה, ושימש כסגן מנהל למינהל כללי ומנהל יחידת רכש, משק ובינוי, וכיהן כחבר מערכת של ביטאון האו"פ. נעים סבר, תרם מניסיונו, מתבונתו ושיקול דעתו לכל נושא שהועלה בדיוני ההנהלה. י"ג שנים הוא בדק, התעניין, חיפש מה ניתן להוסיף, במה ניתן להקל ומה אפשר לקדם. בתגובה מהירה ועניינית לבקשות השונות, ביוזמה מתמדת ובביצוע מושלם. בכל אלה הוא תרם לאיכות המיוחדת של האוניברסיטה. אין ספק שהיא הייתה עבורו ביתו השני, הוא אהב את המוסד והמוסד העריך ואהב אותו.
מר גדליה בלקירש מהמחלקה למינהל כללי ויחידת הרכש משק ובינוי באו"פ – כתב עליו:
"יעקב ז"ל היה עובד מסור, אדם נעים הליכות ומקובל על הכול. במסירותו לעבודה לא ידע גבול, ולא הרפה ממנה עד יומו האחרון. היה מעורב בפרטי הפרטים של העבודה, והיה מצוי לפני ולפנים בכל הפרויקטים הגדולים של הרחבת האוניברסיטה הפתוחה ושל המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח) – שהמחלקה אותה ניהל הייתה משותפת לשני המוסדות. עדות לכושר העשייה ולידע של יעקב ז"ל.
בד בבד עם עיסוקו ללא ליאות, האיר פנים וחילק כבוד בשקט מופתי ובשלוות נפש לכל אדם.היה גם פן נוסף שמאירי הקפיד בכל יום במשרדו שבאוניברסיטה, לקיים מניין למנחה. היה מעורב בחיי הקהילה במקום מגוריו בגבעתיים. כל מעשיו היו לשמם ובמחשבה תחילה. מתוך עניין וביושר לבב ובנקיות הדעת."
כמאמר השיר של מירה מינצר יערי – "אדם נותן את זכרונו בבניו ותלמידיו,,," ואני מוסיפה גם בסביבת עבודתו.
יעקב היה נשוי לחיה, ואבא לליאורה, אביב, בועז וזהרה. היה מסור, אוהב ושמח בכל אחד מאתנו, ובמיוחד על כך שזכה גם להיות סבא יענקל'ה ל- 3 נכדים. זכינו באבא שידע לייעץ וללוות כל אחד מאתנו בעשייתו. ואין ספק שהוא עדיין נותן בנו את זכרונו.
כתבה ליאורה לוי, בתו