The-Island-was-a-World_catalogue-digital

172 היסטוריה קצרה של ויתור על שליטה בתולדות האמנות , אשר חותרים לפענוח הגניוס האנושי CAN בשדה הטכנו־תרבותי מתרבים פרויקטים ברוח מודל ושכפולו באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. לעומתם, בשדה האמנות אנו עדים לגישוש עדין ומורכב יותר סביב הממשק בין אמנות לבינה מלאכותית. דוגמה מרתקת וייחודית היא עבודת הווידיאו , אשר ניצבת במוקד התערוכה בגלריית האוניברסיטה The Island was a World של אורן אליאב , המסוגל ליצור חיקוי מטעה לתוצר האנושי, AI הפתוחה. בשונה מן החתירה הטכנולוגית למודל אליאב מנהל דיאלוג עם מספר מודלים עכשוויים של בינה מלאכותית, תוך שהוא מנתב את תהליך היצירה המורכב. כדאי להיזכר בתקדימים מתולדות האמנות, שבהם ויתור The Island was a World כרקע לדיון ביצירה מחושב על שליטה פרץ דרך למחוזות שלא היו נגישים למחשבה המודעת או שחרגו מגבולות היכולת של האמן האנושי. אתווה כאן בקצרה ציר היסטורי שעובר בין שתי נקודות. הראשונה היא התנועה , והשנייה – "אמנות מחשב" מוקדמת 20־ של המאה ה 30־ וה 20־ הסוריאליסטית, שפעלה בשנות ה של המאה הקודמת. ישנן נקודות 60־ (או אמנות אלגוריתמית), כפי שכונתה אמנות ניו־מדיה בשנות ה ציון נוספות בהיסטוריה של הוויתור על שליטה, בהן ציורי הטפטוף של ג'קסון פולוק, הפרקטיקות , הצייר הרובוטי האוטונומי של הרולד כהן. AARON ה"תעשייתיות" של אנדי וורהול ו־ , מספר שהצייר בוטיצ'לי, בן זמנו, 15 ליאונרדו דה וינצ'י, בחיבורו על הציור מסוף המאה ה־ הציע לתלמידיו להטיח בקיר ספוגים רטובים שנטבלו בצבע. בוטיצ'לי האמין שכתמי הצבע שנה מאוחר יותר, 500־ האקראיים שנוצרים בדרך זו משמשים זרז סוגסטיבי לעבודת האמן. כ , פיתחו הציירים הסוריאליסטים את טכניקת הדקלקומניה 20־ בעשורים הראשונים של המאה ה , שבה כתמי צבע אקראיים משמשים נקודת מוצא לציור. שתי תנועות אמנותיות, )decalcomania ( דאדא וסוריאליזם, אימצו את המקריות והאקראיות כמרכיבים מרכזיים באסתטיקה שלהן, בתקופת , עוד במהלך 1917 מלחמת העולם הראשונה ובשנים הקשות שבאו אחריה. תנועת דאדא נוסדה ב־ על ידי אמנים. שחלקם היו פעילים קודם לכן 1924־ המלחמה, והתנועה הסוריאליסטית הוכרזה ב בתנועת דאדא. בראייתם של הדאדאיסטים, מתן לגיטימציה לאקראיות בתהליך היצירה ביטא חתרנות פוליטית-תרבותית. בצעד זה הם ביקשו לערער על התפיסה של יצירת האמנות כביטוי של אישיות ושל כישרון מקורי ויחידאי, או במילים אחרות על רעיון "האמן". יחד עם "האמן" ו"היצירה" התפוררה גם ההילה של מוסד האמנויות היפות. הסוריאליסטים, לעומתם, בחרו בוויתור על שליטה בהשראת תורת הפסיכואנליזה של פרויד. רעיון הלא מודע, אותו רכיב חבוי המניע את התודעה ואת ההתנהגות האנושית, עורר את רצונם העז של הסוריאליסטים לשחרר את תהליך היצירה מכבלי ה"צנזור" (מושג פרוידיאני כשלעצמו), ולחתור אל אמיתות אנושיות עמוקות החבויות במעמקי הלא מודע. הסוריאליסטים יצרו בטכניקות מגוונות, שכולן נועדו לשחרר את האמן מכבלי השליטה של הרובד המודע בנפש. בדרך זו הם האמינו שיוכלו להציף ללא הפרעה תכנים מעמקי הלא מודע ולהדהד את עולם הדימויים והפרשנויות הסוגסטיביות