The-Island-was-a-World_catalogue-digital

165 ציור הוא דבר אילם ולחלוטין לא מילולי, ואילו כאן יש משהו שונה לגמרי, כאילו נלקח מאגדה על מראת קסמים. זה תהליך שיכול להיות דומה לכתיבת שיר, רק שכאן המחשבות, והמילים שבעקבותיהן, מחוללות דימויים. העבודה שלי תמיד הייתה מחולקת לשני שלבים, קודם להגיע אל הדימוי ואז להפוך אותו לציור. כעת, שלב ההגעה אל הדימוי הוא מאוד מיוחד, מכיוון שיש לי אפשרות להגיע אליו באמצעות המילים שלי, הדמיון שלי, מתוך סוג מאוד מוזר של אינטרוספקציה בעזרת מכונה. אפשר להגיד שניסוח הפרומפט דורש מידה רבה של סבלנות, ניסוי וטעייה ו"לישה" של השפה לצד כל שאר הפרמטרים שבתוכנה כדי לפגוש את התוצאה הרצויה. גם בציור נדרשת סבלנות, בעיקר בשימוש בצבעי שמן, שמתייבשים לאט ומאפשרים עיבוד ושינוי לאורך זמן. בכל מקרה, בשני המדיומים יש להשאיר פתח לדברים שמתגלים לפתע ולא לפי התוכנית המקורית. כמה אקראיות יש בתהליך ומהי מידת השליטה שלך? אחרי שמתחילים לעבוד ברצינות עם מחוללי דימויים, מגלים משהו מעניין על המנעד שבין שליטה כלים אלה 1 לאיבוד שליטה (אשר שונה מהתקדימים של הסוריאליזם ושל האמנות האלגוריתמית). מזמנים הרבה הפתעות, טעויות מבורכות וכו', ואלו אכן לוקחות חלק בתהליך היצירה, כמו שטפטוף צבע לא מכוון יכול לקבל משמעות על ידי המשך פעולת הצייר. עם זאת, צריך לזכור שכל דימוי הוא תוצאת המפגש שבין חישוב מתמטי לבקשה אנושית. מכיוון שלמודל יש המון כוח משל עצמו, נדרשת , והדיוק בתהליך העבודה הופכים את prompting מנגד גם יותר שליטה מצד האמן. פעולת ההכוונה – האמן למעין ארט דירקטור שמחזיק את החזון בעיני רוחו ומממש אותו באמצעות צוות מוכשר של אמנים חרוצים, בעלי מלאכה שמחכים להוראותיו. ואיך זה קורה? הכול ממילא צריך להתחיל מדמיון. אני מתכוון לדמיון כפעולת יצירת הדימוי. אולי נכון יותר לכנות את זה דמיוּן, לא כשם עצם אלא כשם פעולה. רוב האמנים, אני משער, מוּנעים מהשילוב בין אינטואיציה לרצון לתת לה ביטוי מוחשי. לממש חלום בהקיץ. אגב, הגשמת החלום, כלומר המעבר לאובייקט ממשי, היא תמיד גם ויתור, אפילו שברון לב קטן. מכל הציורים שיכולים להופיע בדמיון, בסוף יש על הקיר ציור אחד ויחיד שעליו עובדים והוא מה שיש. אז אני עומד מול הבד ומדמיין – מה קורה שם? הדימוי, שעד כה התקיים בעיני רוחי, מגיע למסך, לסטודיו, למציאות. לצייר זה קודם כול לגעת בדימוי, שנמצא במרחב של שדה הראייה שלי, ויש זוג ידיים ובד שתלוי על הקיר. זאת המציאות הממשית שבה נמצא גופי, הצבעים, המכחולים. במשך יום העבודה הציור נע בין מה שדמיינתי שיקרה ובין מה שקורה בפועל, מול עיניי. מה אני באמת רואה? ומה אני מדמיין או רוצה לראות? בזמן הציור אלו שאלות אופרטיביות שמשתרגות זו בזו ללא הרף. " מאת חוה אלדובי The Island was a World ראו לעיל "אמן ובינה מלאכותית בדיאלוג פואטי: אורן אליאב, 1