The-Island-was-a-World_catalogue-digital

162 ) 2018( How to Disappear Completely מה משותף בין שני הפרויקטים האפיים שלך, התערוכה ) בגלריה בילדינג במילאנו, לפרויקט הנוכחי? אלה היו 2020 ( Mount Zero במוזיאון ישראל ו־ מהלכים כה מעמיקים ומכוננים של חקירה ממושכת, שאין לי ספק שהיא ממשיכה ופועלת. אני חושב שהבסיס המשותף הוא שאלת ההיעלמות ומה שמופיע אחריה. היעלמות כחיי פרישות, היעלמות כמוות והיעלמות כתנאי הכרחי לכל מה שבכל זאת מופיע בעולם. במוזיאון ישראל זאת הוא Mount Zero הייתה לוקרציה, שבחרה להיעלם עם פגיון בליבה והתאבדותה שינתה את פני ארצה. הר שהופך לאגם ומתאפס עם ההגעה לפסגתו. הוא מבוסס על ציור של יוחנן המטביל פורש מהעיר אל המדבר, כלומר מבקש להיעלם מעיני הזולת ומהתרבות. , 15 בשני המקרים השתמשתי בדימויים מתוך עבודותיו של ג'ובאני די פאולו, צייר איטלקי בן המאה ה־ שפעלתי "דרכו" ודרך הציור שלו, כך שההיעלמות היא גם שלי, כצייר מאחורי צייר אחר. בפרויקט הנוכחי האי כולו הוא זה שנעלם, וכשזה קורה, מייד מופיע כל העולם. ההיעלמות היא לא סיום אלא שינוי. הסרט מורכב מדימויי סטילס רבים, ומתוכם בולטים הדימויים של ציורי הנוף הקלאסיים. גם בתערוכה מוצגים שלושה ציורי נוף קטנים, שנראים קלאסיים ממבט ראשון, אך הופכים למשהו אחר תוך כדי צפייה. כיצד לסדר על משטח מלבני צורה, כתם, קו, צבע? אינספור התשובות לשאלה הזאת הן מה שאנו קוראים לו מסורת הציור. כשמדובר בציור נוף, אז הפרמטרים מתחילים להצטמצם. ברגע שמופיע קו לרוחב הציור, גלוי או מרומז, הוא נתפס כקו אופק. פתאום יש קרקע ויש שמיים. הציור שעד לפני רגע היה "כאן" מגלה שיש בו עוד ממד: "שָם". ) 19 הציור הקלאסי (הגדרה מאוד רחבה שמבחינתי יכולה להשתרע מתחילת ימי הביניים ועד סוף המאה־ מאגד בתוכו המון וריאציות על מה שמכונה "ציורי נוף". כל ציור נוף שהצטרף ל"שושלת" הכיל תמהיל משתנה בין תצפית לשיטה, בין ההתבוננות הסובייקטיבית לבין התרגום הציורי שלה, אשר כפוף, במודע או שלא במודע, לסט של אופני פעולה, כללים, אופנות וסוגות, בהתאם לרוח הזמן. אפשר להגיד שככל שצוירו יותר ציורי נוף, כך הלכו והתקבעו הדרכים של ייצוג נוף בציור. נוצרה תבנית, . 18 , שנעשה בה שימוש החל מסוף המאה ה־ picturesque דפוס או קוד. מעידה על כך המילה כאשר מבקשים ממחולל דימויים להמציא "ציור נוף קלאסי", הוא מתכנס בדיוק לאותו קוד, לאותו ממוצע של ציורי נוף לאורך הדורות. ולכן, ברוב המכריע של המקרים, גם הציור המומצא הוא ממוצע ואינו מעניין, כלומר, מעין ציור נוף כללי. לעיתים רחוקות מפציע נוף שקורא לי. נוף שהוא בדיה סטטיסטית של המודל, ובכל זאת אני מאמין שיש לי מקום בתוכו, שאפשר להמשיך לדמיין אותו, שאני יכול לצייר מבעדו.