פרופ' שלמה שובאל
המחלקה למדעי הטבע והחיים

הרמה הטכנולוגית של חרושת כלי החרס בתקופת הברונזה כעדות להתפתחות חברתית

מחקר בין-תחומי זה משותף לאוניברסיטה הפתוחה ולאוניברסיטת תל-אביב, ומיישם שיטות מעבדה גיאולוגיות לשם פענוח ארכיאולוגי. תוצאות ראשונות הושגו במסגרת פרויקט מחקר בגיאולוגיה של הסטודנטית בשמת אפל. במחקר נבדקו כלי חרס שהתגלו בחפירות "ארץ גשור" ברמת הגולן. כלי שולחן וכלי אגירה מתקופת הברונזה הקדומה מראים אחידות בטכנולוגיית הקרמיקה, עדות לקיומו של בית יוצר אזורי שסיפק כלים ליישובי הסביבה. חרסית קאוליניט מהחרמון שימשה כחומר גלם משובח. הכלים נצרפו בטמפרטורה גבוהה והפכו לקרמיקה נוקשה, המכונה "קרמיקה מתכתית". רבים מהכלים עברו מירוק, חיפוי או קישוט. ממצאים אלה מעידים על חרושת כלי חרס ברמה טכנולוגית גבוהה. התוצאות עולות בקנה אחד עם ממצאים ארכיאולוגיים שלפיהם בתקופה זאת התקיימו יישובים עירוניים גדולים והייתה רמה תרבותית גבוהה. כלי חרס מתקופה מאוחרת יותר, תקופת הברונזה הביניימית, מלמדים על נסיגה טכנולוגית. ליצירת הכלים שימשה קרקע בזלת מקומית, והצריפה הייתה בטמפרטורות נמוכות יחסית. תוצאות אלה תואמות ממצאים ארכיאולוגיים המעידים שבתקופה זאת התקיימו יישובים כפריים קטנים וחלה נסיגה תרבותית.