שמי אריאנה לויצקי, בימים אלו אני מסיימת לימודי תואר ראשון במדעי החברה, מנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה, וממשיכה בתוכנית לימודים להוראת אזרחות באו"פ.
 
בסמסטר 2018ב למדתי בקורס "כתיבת נייר מדיניות" עם אבי אסבן יחד עם עובדי עיריית חדרה (אני תושבת קריית ביאליק) במסגרת הקורס עבדנו על נייר מדיניות , כל אחד לפי בחירתו, הקשור לשלטון המקומי.
 
בחרתי להתייחס לנושא סימבולי, אשר זקוק לשיפור בקריית ביאליק ולמעשה בכל רשות מקומית.

ארחיב מעט על הנושא:
כסטודנטית, אני משובצת לפרויקט פרח. בשנה שעברה בחרתי להשתבץ ל"פרח בוקר" כלומר להגיע לכיתות בית הספר היסודי ולעזור לתלמידים. ביום הראשון, כשנכנסתי לכיתה, התבוננתי בתלמידים, במורה, בקירות ובלוחות המקושטים על הקיר. באופן בולט רואים את "פינת הלאום" , יש קוראים לכך "ארץ ישראל שלי" . בפינת הלאום מוצגים סמל המדינה, ההמנון, מגילת העצמאות ותמונותיהם של ראש הממשלה, הרמטכ"ל, הנשיא, ובקריית ביאליק גם ראש העיר. שאלתי את המורה- היכן התמונות של הנשים? תשובתה הייתה- כשתהייה לנו אשה רמטכ"ל נתלה אותה על הקיר.... התשובה הייתה כמובן צורמת...
 
מתוך כל אלה החלטתי שהעבודה שלי בקורס כתיבת נייר מדיניות תעסוק ב"אתנוצנטריות בחינוך בכיתות א-ג בקריית ביאליק", הבעיה היא: "תפיסת צרה של מודלים למנהיגות בקריית ביאליק", והיא נוגעת לחוסר הוגנות בחלוקת משאבים -סימבוליים, ו"כשל שוק של החברה האזרחית", אשר הייתה למעשה אמורה להתריע על חוסר ההוגנות ( מה שאני בסופו של דבר עשיתי).
 
חשתי כי הנושא יהיה רלוונטי לקובעי המדיניות, זאת כיוון שקריית ביאליק היא עיר החותרת לשוויון מגדרי. בחטיבות הביניים ובתיכון ישנה התייחסות לנושא לימודי מגדר, פרויקט me too ועידוד בנות ללימודי מתמטיקה, מדעים ובכלל ישנה לכך מודעות. מועצת העיר קריית ביאליק מורכבת מגברים ונשים, מועצת הנשים פעילה ואף במועצה הדתית יש 40% נשים.  
 
ה"לקוח" שלי למסמך הוא ראש העיר- אלי דוקורסקי.
 
לפני מספר חודשים הגשתי את המסמך לראש העיר, ציינתי בפניו את העמדה שלי, ואת התועלות שקריית ביאליק יכולה להפיק מהן כעיר מובילה מודרנית, וחדשנית במידה ומיישמים את ההמלצות במסמך.
ראש העיר - מיד הבין את כוונתי. הוא מאד התלהב מהעניין  וקיבל בשמחה. ביקש ממני להעביר גם את המסמך למנהל מחלקת החינוך- עמי ראובן.
הוא אמר שהוא רואה בעיני רוחו כרזות נשים משפיעות שיוצגו בכל כיתה ובכל גן.
אני חייבת לציין כי ראש העיר עצמו מעביר שיעור אחת לשבוע בכיתות א'-ב' בבתי הספר בעיר. כך שנושא החינוך מאד קרוב לליבו. זו הייתה גם ההמלצה המועדפת עליי במסמך- להשתמש במסגרת העברת השיעור בכיתות ולדבר על דמויות מנהיגות רב תרבותיות. 
 

מעבר לכך- במחשבה נוספת- יש כאן מספר היבטים :
כרזה כזאת היא ראשית כל- מהווה השלמה למקומה של המדינה במערכת החינוך. אם נסכים כי קירות הכיתה הם משאב סימבולי, אז הצגת פינת הלאום מהווה התוויה של סמלי הלאום וחינוך ללאום, אין שום פסול בזה. נעדר מכאן החלק הדמוקרטי: דמוקרטיה מחייבת התייחסות גם למיעוט, לייצג אותו ולהתייחס אליו. הייצוג הנשי בפוליטיקה ובמוקדי ההשפעה לוקה בחסר, והכרזה משלימה זאת ע"י "אפליה מתקנת"

שנית- הזדהות של הילדות עם דמויות נשיות, וחינוך לבנים ובנות כי כל אחד יכול להגיע לעמדות מפתח, גברים ונשים . זה למעשה המניע של ראש העיר לכרזות. כאן בא לידי ביטוי המעשה החינוכי הנכון - לנטוע תחושת מסוגלות בבנים ובנות.

שלישית- הבט אזרחי- תיקון כשל השוק בדמויות המנהיגות ,וגיוון דמויות אלו. כאן למעשה היה תפקידן של המורות להתריע- רוב מערכת החינוך,בוודאי בבתי הספר היסודיים מורכבת ממורות. המורות מלמדות שעות רבות בכיתה, אך דמויות המופת המוצגות בקיר הן של גברים בלבד.. מה יחשבו על כך התלמידים? האם גברים (לבנים) חשובים יותר מנשים?. ההתייחסות של המורות לכרזות מחייבת אותן לגעת בנושאים אלו.
רביעית- הכרזות הופכות את בית הספר לרלוונטי למציאות הפוסט מודרנית בה אנו חיים היום. כלומר- עצם עוררות השיח על הנושא, גורמת לילדים ולהורים לדון בזה, להיחשף לכך, להתווכח - אך בעיקר להציף את השיחה, להציע דמויות נוספות... ועוד כהנה וכהנה.. זו יכולה ליהיות הצעה מצוינת  לשיעורי בית שמכינים עם ההורים.
 
ביום שישי האחרון בישר לי ראש העיר כי העבודה שלי קרמה עור וגידים , הופקה כרזה שהוכנה ע"י ועדה במחלקת החינוך. בכרזה מופיעות 8 נשים משפיעות בחברה הישראלית. כרזה זו עומדת להיות תלויה בכל כיתה וגן ילדים במערכת החינוך בקריית ביאליק; מדובר בעשרות גני ילדים, 6 בתי ספר יסודיים, 2 חטיבות ביניים ובית ספר תיכון אורט, הנחשב לגדול ביותר בארץ.
 
ראש העיר פרסם פוסט בפייסבוק, וציוץ בטויטר בנושא זה.
מיום א' האחרון  התראיינתי לכתבה בעיתון המקומי , וברדיו צפון (עם ליאת רון) יחד עם ראש העיר.  פורסמו שתי כתבות, ואפילו איזכורים בתוכניות הבוקר בטלויזיה.
 
הנושא תפס תאוצה ממש ויש חיזוקים ותמיכות בכל הארץ (אנשים מבקשים כרזות כאלה לצהרנים, מועדוניות וכדומה).
 
אני רוצה ראשית כל להודות למנחה שלי  - אבי אסבן אשר תמך ברעיון שלי וחיזק אותי . להודות גם שכיוון אותי לראש העיר כלקוח ,אשר יכול להחליט על מדיניות ולהשפיע.
תודה רבה לאוניברסיטה הפתוחה- שאפשרה את כל אלה .
שמחה מאד לקחת חלק בעתידם של  הילדים והילדות בקריית ביאליק.

לפוסט של ראש העיר

לאיזכור בתכנית הבוקר של אברי גלעד

לכתבה בעיתון הד הקריות