בין האסלאם למערב: המסורת הצופית לנוכח אתגרי הגלובליזציה

יצחק ויסמן

תהליך המודרניזציה של העולם המוסלמי פגע קשות במעמדה של הצופיות. בתקופה הטרום-מודרנית עמדו בחזית ההתחדשות והרפורמה באסלאם אחוות שהקפידו על קיום מצוות השריעה והיו מעורבות בענייני חברה ומדינה. המודרניות המערבית-החילונית, הרציונליסטית והממוסחרת קראה תיגר על המסורת המיסטית, המבוססת על האמונה, החוויה ותורת הסוד. עם זאת, שיחי'ם רבים ידעו לשמר את מורשתם תוך כדי יצירת ברית עם סוכניה המרכזיים של המודרניזציה: המדינה והמעמד הבינוני, הלאומיות ואף הפונדמנטליזם האסלאמי.
מאמר זה בוחן את השפעותיו של תהליך הגלובליזציה, על דיאלקטיקות הזמן והמקום שבו, על מעמדה של הצופיות בעשורים האחרונים. הוא מראה כי במדינות המוסלמיות נוטים רבים מהשיחי'ם מצד אחד להצניע את המרכיב הצופי שבזהותם ולהמציא מחדש את האחוות שלהם כארגונים פוליטיים, אגודות חברתיות ותרבותיות ואף תנועות אסלאמיות, אך מן הצד האחר אין הם מהססים להשתמש בטכנולוגיות התקשורת העדכניות ביותר, ובכלל זה האינטרנט, להפיץ את דרכם בזירה הציבורית. לעומת זאת, בין השיח'ים הצופים הפועלים במערב יש החותרים לשמור על התבדלות קהילות המהגרים המוסלמיות, בעוד אחרים מעדיפים להתאים את עצמם ונשאבים במידה זו או אחרת אל התרבות הסינקרטיסטית של "העידן החדש".