הטיפולוגיה של בתי הקברות הבדוויים בנגב וחלוקתם המרחבית 1900 - 1966

אמיר גלילי ורות קרק, האוניברסיטה העברית בירושלים

נושא החברות הנוודיות בעולם ובהן חברות נוודיות מוסלמיות (כלומר הבדווים) נחקר רבות מסוף המאה התשע-עשרה ואילך. עם זאת, מתברר כי נושא הקבורה בחברות אלו נחקר מעט יחסית.

מחקר זה הוא חלק ממחקר רחב יותר העוסק בדפוסי הקבורה של החברה הבדווית בנגב והאופן בו הם משקפים שינויים מרחביים, חברתיים ותרבותיים מייסוד באר-שבע העות'מאנית (1900) ועד סיום הממשל הצבאי של מדינת ישראל (1966), על בסיס מחקר שדה של שנתיים, מלווה במחקר ארכיוני, תצלומי אוויר, מפות ומקורות נוספים, נעשתה חלוקה ראשונית לטיפוסי בתי קברות ובהם בתי קברות ברמת המטה, ברמת השבט וברמת בית-האב. כמו כן אובחן ההקשר של קברים בודדים ודפוסים ייחודיים של קבורת ילדים במרחב. כל אחד מטיפוסים אלו נבחן מזוויות שונות, כגון מיקום ואיתור, הבניה חברתית, התפתחות, מבנה ועוד.

מתוך המחקר עולות תשובות וכן שאלות למחקר עתידי ובהן: גורמי האיתור והמיקום של בתי קברות בחברה הבדווית, גורמי ההתהוות וההתפתחות של בתי הקברות, קשר לתפיסה הטריטוריאלית, קשר לתהליכי ההתיישבות, התכנסות והתבדרות של בתי קברות, הקשר לתהליכים החברתיים והתרבותיים הכלליים (פלסטיניזציה, איסלמיזציה, מודרניזציה וכדומה), וחשיבותה של המלחמה בשנת 1948 לדיון זה. המחקר מצביע על חשיבות מחקר בתי הקברות למחקר הכללי על החברה הבדווית בארץ ועל חברות נוודיות נוספות בעולם.