Meshotetim-2-gluyot_ for web-low

, מוסיפה לעסוק 2017־ מ #1 משוטטים , תערוכת ההמשך ל #2 משוטטים בחוויית הניידות, בתעייה ובתהייה, בשורשים ובהיעדרם ובחיפוש אחר החיבור הנעלם למקום. ) תיאר את המשוטט 1867-1821( המשורר ומבקר האמנות שארל בודלר כאמן־משורר של העיר הגדולה. המשוטט רואה הכול אך אינו נראה: הוא נחבא מהעולם, משוטט באנונימיות. מבטיו משקפים רסיסי מציאות או תודעה של אחרים, בדומה לקליידוסקופ המורכב מאינספור מראות בזוויות שונות. חוויית ההליכה והשיטוט (הליכה ללא יעד מוגדר) הפכה למקור השראה רעיוני וחומרי לאמנות הפלסטית. אמנים ואמניות אימצו עמדה של משוטטים המלקטים מראות שונים מסביבת חייהם והופכים אותם לדימויים המשנים את תפיסת המרחב שלנו ויוצרים בנו שבילים פנימיים של זיכרון ורגש חדשים. ), מגדולי הפילוסופים של העת החדשה, רואה בדמות 1940-1892( ולטר בנימין המשוטט גילום של המעבר מהרומנטיקה הישנה, המקדשת את הטבע ואת הכפר, אל הרומנטיקה החדשה, המתפעלת מהאורבניות. השוטטות האורבנית, ), מתמקדת באופן שבו המרחב העירוני וההמון Flâneurisme פלאנריזם ( מעצימים את בדידות האדם. היא מַתיקה את הבדידות שבמרחב הפרטי והאישי (הבית) אל המרחב הציבורי של הרחוב, אל מבטי האנשים המצטופפים־ צועדים־יושבים בהמוניהם. המרחב הציבורי מספק חומרים אמנותיים שמהם תמונת המציאות מורכבת מחדש. המשוטט מבטל את הפער בין התרבות הגבוהה לנמוכה ותפאורת הרחוב הופכת לחומר הגלם של אמנותו. השיטוט מאפשר פענוח רענן של מראות הסביבה: אובייקטים ישנים ומוכרים מקבלים משמעות חדשה. הוא מזמין התבוננות בנוף מוכר המגלָה יופי ועומקים חדשים. חוויית השיטוט מעוררת תהליכים, כמו התכנסות למצב תודעה אחר והתעוררות זיכרונות. כל אלה מביאים לתפיסה מחודשת המדגישה את הכאן ועכשיו, את מה שבהישג יד ואת האפשרי. בעידן שאחרי התפרצות נגיף הקורונה, חשופים לעולם 2022 המשוטטים של שבו אבדה תחושת הביטחון במציאות המוכרת. אובדן הביטחון האישי, הכלכלי והתרבותי, יחד עם אובדן הביטחון בסדרי החברה, מחדדים את הרלוונטיות של תערוכה העוסקת בשיטוט עצמו, בחיפוש כהגדרה של חוויה ולא כאמצעי להגיע ליעד. נוצר געגוע למגע, לקִרבה, לתקשורת, ליציאה אל העולם הרחב אשר באבחה אחת של סגר וריחוק חברתי הפכו לבלתי מושגים, למה שמעבר לגבולות הביתי, המקומי או הגלובלי המשותף לכול. לשיטוט בעולם העכשווי נוספה חוויה של בלבול ושל אמת נזילה. התערוכה מציגה עבודות שנוצרו מתוך התמסרות לשיטוט והליכה לאיבוד . ללכת לאיבוד כדי לגלות כדי לגלות דבר מה חדש. עיצוב: ענת וקנין אפלבאום | הגהה: נילי ברנר | עריכת לשון: קארין אליהו