Meshotetim-2-gluyot_ for web-low

השוטטות עבורי היא הליכה לשם הליכה, ללא מטרה מוכרת או נקודה סופית. הליכה שמטרתה היא התנועה עצמה וההנעה הפנימית שהיא יוצרת במחשבות, בהתבוננות, בחיפוש, ב"חידוד הרדארים" או להיפך - בהתרוקנות שלהם. השוטטות יכולה להיות פיזית, ויכולה להמשיך במחשבות ובתודעה, ובתרחיש אידיאלי היא מתקיימת גם בתהליך הציורי. זה קורה כאשר הציור מתחיל מנקודה מסוימת אבל לא ברור כיצד יסתיים. השוטטות שבמהלך הציורי יכולה להתבטא בהליכה לאיבוד, בהסתבכות, בחיפוש ובכניסה למצב מדיטטיבי. על דימוי כלשהו ועובדת עליו מבחוץ פנימה. היא מיכל גבע בציוריה מתבוננת חוקרת אותו, מגששת, מחפשת, בודקת, חותכת, הופכת. הנופים והבתים שהיא מציירת לא מתארים בהכרח מקום מסוים. היא מתעניינת בשיקוף הנפשי שהם מעוררים: נוף רחוק, נוף אחר, אולי זר ומנוכר, או להיפך - נוף קרוב ומוכר, אינטימי וחם. היא חוקרת את הארכיטקטורה של הבית כנקודת מוצא ומייצרת בה שיבושים ודגשים באופן שאינו נאמן למציאות. ציוריה מבוססים על תצלומים ממקומות שונים בעולם, לעיתים כאלו שלא ביקרה בהם. גבע פותחת חלונות לנוף, לשה אותו כרצונה, הופכת אותו לנוף אישי ואוניברסלי, הנוגע לכל אדם באשר הוא. מיכל גבע 2022 מאי-ספטמבר | האוניברסיטה הפתוחה | כרמית בלומנזון אוצרת: | #2 משוטטים 152x121.5 | אקריליק על בד | 2019 | ללא כותרת