השפעת ההירדמות העצמאית על הילד

אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים כדי לעזור לילד להירדם, ואחד החשובים בהם הוא קיום הרגלי שינה בריאים כבר מגיל צעיר.
ילד צריך להיות מסוגל להירדם, לבדו, במיטה שלו, ללא עזרת ההורים. בפועל, ילדים רבים אינם מצליחים להירדם בכוחות עצמם, ולכן ההורים יושבים לידם, מעניקים להם תשומת לב, מנענעים אותם, מלטפים אותם, שרים להם שירים, ומנסים להרגיע ולהרדים אותם.
אלא שהירדמות אשר תלויה בגורם חיצוני משפיעה רבות על חיי הילד ביומיום, ובעיקר יוצרת אצלו תחושת חוסר מסוגלוּת בתחומים אחרים בחייו. אם הילד מניח שהוא אינו מסוגל להירדם בכוחות עצמו, הוא ירגיש כך גם בהקשרים אחרים - חברים, משחקים, לימודים, ואפילו יכולות גופניות.
ילד כזה יתקשה להרגיע את עצמו במצבי כעס או תסכול, ויסבול מהתקפי בכי, זעם וצעקות. נוסף על כך, ילד שאינו מסוגל להירדם באופן עצמאי עלול לחוות קושי בהיפרדות מההורים, חרדות ופחדים.

קשיים בהירדמות עלולים לגרור שינה לא איכותית, וילדים שאינם ישנים טוב בלילה עשויים להתקשות בפעילויות בגן ובבית הספר. לפעמים, עקב שינה לא טובה או מחסור בשעות שינה, הם מאובחנים בטעות כבעלי הפרעות קשב וריכוז.

מה כן לעשות?

חשוב ליצור סדר יום ברור וקבוע, שיעזור לילדים להבין מתי יום ומתי לילה. סדר יום שחוזר על עצמו באופן קבוע מסייע לילדים להבין מתי מתקיים כל שלב במהלך היום - מתי זמן הפעילות, מתי מתקיימת הרחצה, ומתי הוא מתחיל להירגע מהיום, ונכנס למיטה שלו כדי לישון.
בחדרו של הילד יש לקיים טקס שינה, שהוא רצף פעולות היוצרות הפרדה בין אירועי היום לבין השינה בלילה. בטקס זה אפשר לקרוא לילד סיפור, להשמיע או לשיר שיר ערש, לדבר על היום שהיה, ועוד. בסוף הטקס יבואו חיבוק ונשיקה, וכיבוי אורות.
כהכנה לטקס השינה, רצוי להרגיע את האווירה בבית, להנמיך את עוצמת הקול בטלוויזיה או במכשירים שמהם בוקעת מוסיקה, לכבות מסכים, לרכך את התאורה, ולאפשר משחק רגוע ומרגיע שאינו דורש פעילות גופנית ממריצה.
בסביבת הילד יש לצמצם את הגירויים: להוציא מן החדר והמיטה משחקים, צעצועים וספרים אשר מעוררים אצלו סקרנות והתעניינות.

מה עושים אם הילד יוצא מהמיטה?

כשהילד יוצא מהמיטה שלו כבר בשלב ההרדמה, וההורים מגיבים לכך, הילד יבין עד מהרה שפעולה זו גוררת תשומת לב מצד ההורים. לכן, צריך להחזיר אותו למיטה בלי לעשות מזה סיפור גדול, גם אם זה יקרה שוב ושוב. מה שחשוב הוא שמירה על עקביות – אם הילד ייצא מהמיטה, הוא יוחזר אליה. כך, בסופו של דבר, הילד יבין שהוא לא יזכה לתשומת לב, וההרגל הזה יילך וייעלם.
חשוב מאוד להגיב באופן ענייני אם ילד יוצא מהמיטה מסיבה מוצדקת, כגון כשהוא מבקש ללכת לעשות את צרכיו. במקרה כזה צריך פשוט לקחת אותו לשירותים, לא לנהל שיחה סביב הנושא, ולהחזיר אותו למיטה בשקט וברוגע. לא מומלץ להתחנן או "לפקוד" עליו שיחזור לישון, ושלא יקום מהמיטה במהלך הלילה.
העקביות משתלמת, גם בכל הנוגע להירדמות עצמאית. לפעמים נחוצה לשם כך סבלנות רבה, אבל הירדמות עצמאית תורמת רבות לכך שהילד יישן טוב יותר, ויקום בבוקר מאושר וערני יותר, ישתף פעולה בפעילויות, יהיה מרוכז, ויחזק את הקשר עם ההורים בייתר קלות.

אם מעניין אותך ללמוד לעומק ייעוץ שינה , ממליצים לך להיכנס לקורס שלנו מציגים את קורס ייעוץ שינה