Loukia-Alavanou-2023-140X148-Hebrew-for-web

השימוש האלגורי בבעלי חיים, המושפע מתיאורי הציפורים של פרנסיסקו דה גויה בתחריטי ), הוא מטפורה למחנות פליטים ולבתי כלא, המגבילים תנועה, 1815–1810( " "זוועות המלחמה בניגוד למרחבים הפתוחים שנחזו בסרט האמריקני כאופן שבו ייראה העתיד. סצנת בית משפט אבסורדית נשמעת מעיבוד רדיופוני של "אליס בארץ הפלאות" ששודר בארה"ב אחרי מלחמת העולם השנייה, בזמן שהצופים במציאות המדומה "כלואים" בכלוב ציפורים. "ראשית גזר הדין, אחר כך הפסיקה", זועק קולה של המלכה. הסרט מסתיים בקטע שבו נשמע הפוליטיקאי ג'ונתן בודן, איש הימין הקיצוני, מסביר באקט רדיופוני כמעט פרפורמטיבי של משוקעות בעצמו את תפקידם של ה"קווים" ביצירתיותהאנגלוסקסית. בו בזמן צורותמופשטותמתוך הסרט "אל אופקיםחדשים" מוטמעות במרחב המציאות המדומה. בהומור שחור, באמצעות הציפורים הכלואות וקולות "סופר אגואיסטיים", העבודה משקפת את נטיית העולם המערבי למחוק את ההיסטוריה הקרובה שלו. אופקים חדשים – לנוכח הדגשת התנועה במרחב כמניע וכנשא של הקדמה בסרט האמריקני, שואלת כיצד ניתן לתאר את האופק במרחב הגלובלי המודרני הסגור ב"חומות" טייס וב"גבולות". בסרט המקורי נעשה שימוש בפיתוחים החדשים ביותר של הטכנולוגיה הקולנועית של זמנו (תחילת הטכניקולור) וברוח זו נעשה בעבודה שימוש באופני הקולנוע הביתי ובעולם הגיימינג – קרי, במציאות מדומה. כך היא מהדהדת באופן אלגורי את הדגש שהסרט המקורי שם על ה"אופק": המבט אל האופק דרך משקפי מציאות מדומה עושה אותו מדומיין לחלוטין. נוסף על ההתנסות החזותית האישית ובהסתמך על האופן שבו הסרט המקורי ביטא את כוחה של תקשורת ההמונים באמצעות "דוברי תעמולה", עבודת הווידיאו מפעילה סאונד המשודר באופן מעשי ומטפורי היישר אל תוך "האוזן הפנימית" של הצופה. הפסקול של הסרט מורכב מקטעי תעמולה ממקורות שונים, אפקטים של סאונד מסרטים שהופקו אחרי מלחמת העולם השנייה, וקטעי אודיו מ"אל אופקים חדשים" שבהם נשמע קולו הבטוח של הקריין המדבר על "קדמה", "כבישים מהירים" ו"גבולות גיאוגרפיים חדשים".