המועד הפומבי הרשמי להמצאת הצילום הוא ה-19 באוגוסט 1839. הצילומים הראשונים שצולמו בארץ (בירושלים, נצרת ועכו) בחודש דצמבר באותה שנה
נעשו בידי שני צלמים צרפתים בשם הוראס ורנה ופרדריק ג. פיסקה. מאז לא פסקו צלמים לפקוד את הארץ ולהנציח את בנייניה, אוכלוסייתה ואתריה המקודשים.
רבות מעבודותיהם נחשבות לציוני דרך בתולדות הצילום בתקופה שהוא שימש מעין "עריכת אינוונטר חזותי" של ארצות רחוקות, נכסי עבר, נופים קדומים,
ורחות חיים, מלאכות ועיסוקים שאינם קיימים עוד, ושרידי בניינים ואתרים שנעלמו או השתנו כליל.

בתחילה, משאת נפשם של הצלמים היתה בעיקר תיעוד המקומות הקדושים ונופים היסטוריים עליהם התחנכו במערב - נופי הארץ צולמו על מנת להאדיר
את דימוייה התנ"כי - ובהמשך התעורר העניין בחיי החולין של הארץ ותושביה, עיסוקיהם ומנהגיהם.

הצילום עצמו היה כרוך בקשיים טכניים רבים ובכל זאת הושגה רמת צילום גבוהה, בעיקר ע"י צלמים כמו א. סלצמן, פ. פרית, פ. גוד, פ. בדפורד, ג'. מקדונלד,
ובעיקר פליקס בונפיס הצרפתי (מ-1867 ואילך). בהמשך הצטרפו צלמי "המושבה האמריקאית" (החל מ-1898),
אשר למעלה מ-20,000 נגטיבים (תשלילים) שלהם שמורים בספריית הקונגרס האמריקאי.

צלמים יהודיים החלו לצלם בתקופה מאוחרת יותר וביניהם ישעיהו רפאלוביץ, יעקב בן-דב וליאו קאהן, שהנציח את מפעל ההתיישבות החלוצי בארץ.

אנו שמחים להציג מבחר צילומים מאוסף גדול של ספרים בנושאים מגוונים שקיבלנו כתרומה. האוסף, בדגש על היסטוריה של א"י ועם ישראל מעזבון עו"ד עמוס נצר ז"ל,
מומחה להיסטוריה של א"י, ואסתר נצר ז"ל, מרצה לספרות ולתנ"ך באוני' בר-אילן, נתרם ע"י הספרנית ורדית נצר-דורף לזכר הוריה.