גדי כפיר

יאיר בן דוד

אנדרי ברגסון

 

פילוסופיה אינה עיסוק מצחיק, היא עוטה ארשת רצינות וכובד ראש. מה לפילוסופיה ולצחוק? למרות האמור פילוסופים ואנשי מדע רבים עסקו בצחוק, החל מאריסטו ועד ימינו. כבר אריסטו זיהה את העובדה שהצחוק מייחד רק את המין האנושי. למרות זאת, הצחוק אינו מבטא את מהות האנושי. האדם הוא יש חושב, יצור רציונלי, וצחוק אינה תופעה רציונלית. עובדת יסוד זאת עומדת בתשתית העיסוק ארוך השנים בצחוק. תופעת הצחוק נבחנה מבעד לעדשה הרציונלית, ולפיכך שאלת היסוד הייתה: למה האדם צוחק, כלומר, איזו פונקציה ממלא הצחוק בחיי האדם? התשובות לשאלות הללו היו מגוונות, אבל היסוד המשותף להן הוא דחיית העיסוק בשאלה: מהו הצחוק.אַנרי בֶּרגסוֹן (1941-1859), מגדולי ההגות הפילוסופית במאה העשרים, עיצב פילוסופיה שתשתיתה היא הסירוב לראות ברציונליות את תמצית הקיום האנושי. הוא לא הכחיש כי האדם הוא יצור רציונלי, אבל סירב לראות באדם רק יצור רציונלי. לפיכך השאלה היסודית שהציב הייתה: מהו הצחוק? כלומר מה המשמעות של תופעת הצחוק כשלעצמה. מיקוד זה מפנה את הזרקור לשאלה: מה מצחיק אותנו, ולא לשאלה למה הדברים מצחיקים אותנו. הסטת נקודת הכובד לתופעה מבטאת סירוב עמוק לרדוקציוניזם, המבקש להעמיד את כל תופעות הקיום האנושי על יסוד אחד; האדם הוא יש צוחק, כדרך שהוא יש אוהב, סובל וכו’, ולא רק יש חושב. החיבור הקטן בהיקפו על הצחוק הוא בעל חשיבות רבה, לא רק משום שהקנה חשיבות ליסוד שנחשב שולי ולא מהותי; אלא גם משום שהמיקוד בצחוק מאפשר לנו לחשוב מחדש על ניסיון חיינו ועל תודעתנו האנושית הקונקרטית. -- אתר המו"ל.

עודד גלאור, אורי כץ

 

במשך אלפי שנים הסיפור חזר על עצמו.שוב ושוב ושוב.מזמן לזמן המציאו בני האדם טכנולוגיה חדשה שהגדילה מאוד את כושר הייצור שלהם, וכתוצאה מכך נוצרו עודפי מזון שהגדילו את עושרה של האוכלוסייה. אבל לשיפור הזה התלוו גם עלייה בילודה וירידה בתמותת התינוקות, ואלה הביאו לעלייה בצריכה ולחזרה של בני האדם לרמת החיים של אבותיהם.כך נמשך הסיפור במשך מאות אלפי שנים עד שלפני מאתיים שנה בקירוב, בעקבות המהפכה התעשייתית, החלה עוד נסיקה ברמת החיים של בני האדם. אלא שבפעם הזאת, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, העלייה ברמת החיים לא הובילה להתרסקות ולחזרה אל נקודת ההתחלה. בפעם הזאת בני האדם השתחררו מהמלכודת, ותקופת השגשוג נמשכה עוד ועוד, עד היום.בספר מרתק ושובר מוסכמות בודקים פרופ׳ עודד גלאור וד״ר אורי כץ מהם הכוחות שהניעו את תהליך ההתפתחות של האדם, מה אִפשר להם להיחלץ ממלכודת העוני, מי זינק להצלחה ועושר (ומדוע) ומי נשאר מאחור. בתוך כך הם סוקרים את תולדות המין האנושי מאז הופעת האדם הנבון ועד ימינו, תוך שהם מדלגים בתיאוריהם מהסוואנות של אפריקה אל המפעלים המודרניים הראשונים של בריטניה ומהמהפכה הניאוליתית אל הרעב הגדול באירלנד, ומחברים את חלקי הפאזל של ההיסטוריה האנושית לתמונה אחת כוללת. -- אתר סטימצקי.

 גדעון כ"ץ

ז'ורז' פרק​

"החיים הוראות שימוש", ספרו הגדול של הסופר היהודי-צרפתי ז'ורז' פרק, לוקח את קוראיו אל מסע מתחת לפני הרגיל, אל מה שנעלם מן העין מרוב שימוש ומרוב קירבה. המפתיע במסע הפרקי נמצא, כפי שידעו חכמי כל הדורות, דווקא אי-כאן, בלב לבם של חיי היומיום, אלה שלא ניתנים לתיאור מושלם ושלא ייתמו לעולם. דניאל אפשטיין על ספר שאין לו סוף "לא יכולתי לא לראותו: הוא היה כאן, על דוכן בחנות הספרים, רעמה נדיבה מעטרת את ראשו וחיוך של ספינקס על פניו. הוא ניבט אלי מבעד לחלון הצרפתי הגבוה, כמזמין לפתוח את ספרו המונומנטלי, "החיים הוראות שימוש", בתרגומו הנפלא של עידו בסוק. במהדורה הצרפתית בת 700 העמודים (כמספר עמודי המהדורה העברית, או להיפך. עוד פלא שמתחולל כאן), ז'ורז' פרק נראה אחרת: הוא תמונה בפאזל שחסרים בו כמה חלקים. ועוד הבדל: הספר נקרא בצרפתית "La vie mode d'emploi", החיים הוראת שימוש, בלשון יחיד. ואכן, הוראות שימוש רבות עד אינספור לחיים, המופיעים בעברית תמיד בלשון רבים, ולסיפור שכתב, או הרכיב, פרק. מכל הספרים שכתב פרק - יותר מ-30, בלי להביא בחשבון את הספרים שבהם השתתף ואת התרגומים מאנגלית - הספר הזה נראה "אובייקטיבי" מכולם, או הפחות אישי אם תרצו. מה יכול להיות יותר אובייקטיבי ופחות אישי מתיאור מדויק של בית דירות פריסאי, קומה אחרי קומה, לרבות המרתפים, המחסנים, חדר המדרגות והמעלית (כולל המנוע)? אבל פרק לא נמצא כאן רק כעיטור לשער הספר: הוא נמצא באופן אישי לחלוטין, בכל אחת משורות הספר, בדקויות, ברמזים, במשחקי התעתועים, במבוכים, בסיפור המסגרת ובסיפורי המשנה, בדמויות המפתח ובאלה שרק חולפות ברקע." -- "הארץ" ספרים.