כשנתיים לאחר שדוקטרינת החוזה הרגולטורי שפיתחה ד"ר ידין בספרה הקודם נקלטה אל הדין הישראלי בבג"ץ מתווה הגז, מגיע ספרה השני, ובו היא בוחנת את הפסיקה המהפכנית ואת משמעויותיה ליחסים המתקיימים בין רגולטורים ברשות המבצעת לבין תאגידים פרטיים. מתווה הגז הוא הדוגמה, בה"א הידיעה, לחוזה רגולטורי; פסק הדין של בית המשפט העליון אשר דן בחוקיותו הוא החשוב, המשפיע והמקיף ביותר ברגולציה עד היום. בבג"ץ מתווה הגז נרשמה קפיצת דרך שיפוטית כפולה, הן בהבנה שדפוסי הפעילות של המנהל הציבורי השתנו מן הקצה אל הקצה וכי כיום הם במידה רבה רגולטוריים, והן בהכרה המשפטית הריאליסטית בצורך לפתח ולהפעיל מגוון כלי רגולציה בשוק, לרבות כלים מבוססי הסכמה. שני אלה מחוללים מהפכה במשפט הציבורי המביאה עמה, בעידן שלאחר בג"ץ מתווה הגז, שינויים רבים הקשורים, למשל, בשקיפות, בחוקיות מנהלית, בהסדרים ראשוניים, בחוזים מנהליים, בשיתוף ציבור, בהנמקה מנהלית, בסבירות ומידתיות, בהבטחות מנהליות, בכבילת שיקול הדעת ובהתחייבות ליציבות רגולטורית. הספר סוקר ומפתח את דיני הרגולציה החדשה וממפה את כללי המשחק החדשים של המדינה הרגולטורית. הוא מקור ידע חיוני לכל העוסקים במנהל, ברגולציה ובמשפט ציבורי. ד"ר שרון ידין היא מרצה וחוקרת ברגולציה ומשפט ציבורי, בעלת תואר דוקטור במשפטים מאוניברסיטת תל אביב ופוסט דוקטורט מן האוניברסיטה העברית. מחקריה זיכו אותה בפרסים יוקרתיים, התפרסמו בספרים ובכתבי עת מובילים בארץ ובעולם וצוטטו בבית המשפט העליון, בהצעות חוק ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. בין היתר, זכתה בפרס גורני לחוקר צעיר במשפט ציבורי, בפרס לייקרס, במלגת צבי מיתר ללימודי דוקטורט ובמלגת ליידי דיוויס ללימודי בתר דוקטורט. ספרה הקודם רגולציה: המשפט המנהלי בעידן החוזים הרגולטוריים, השפיע באופן ניכר על המשפט המנהלי ועל דיני הרגולציה בישראל והוא משמש מקור עיקרי ללימוד והבנת התחום. -- אתר נבו.