לילי אורלנד-ברק וצפריר גולדברג

הספר מלמידת מורות לביצועי הוראה: מורות חדשות בסביבות הוראה מגוונות מספק מבט מגוון ומרתק מהשדה על האופן שבו מתרחשת בפועל למידת המורה בשנות ההוראה הראשונות, על ערוצי הלמידה, הדמויות המשפיעות והמכשולים העומדים בפניה. הקובץ מציג מידע ראשון מסוגו על הקשר בין דרכי הלמידה המקצועית בשנות ההוראה הראשונות של המורה ובין ביצועי ההוראה שלה בפועל, כפי שהעריכו אותם מנהלי בתי ספר ומעריכים חיצוניים. שילוב ייחודי של נתונים כמותיים ממאות מורים ומורות מבתי ספר ממלכתיים ופרטיים, שתלמידיהם יהודים, ערבים ודרוזים, ושל הערכות מנהלים, ראיונות עומק ותצפיות סיפק בסיס לניתוחים מורכבים וייחודיים היוצרים תמונת מצב עשירה ומעלים תובנות בעלות ערך לתאוריה ולשדה. הספר מספק תשובות מבוססות מחקר למגוון שאלות, כגון: מדוע מורות חדשות מצהירות כי הן מעדיפות ללמוד על אודות ההוראה מעמיתים, אך מדווחות בפועל בשיעור גבוה על למידה עצמאית ואף מסתגרת? האם למידה מעמיתים או דווקא למידה עצמאית מובילה לאיכות הוראה גבוהה יותר, על פי הערכות המנהלים והערכות המורות את עצמן? וכיצד משפיעה הסביבה הבית-ספרית על דפוס הלמידה המקצועית של המורה? סוגיות אלה ואחרות הן בעלות ערך לחוקרי הכשרת מורים, למנהלי בתי ספר הקולטים מורים חדשים, לקובעי מדיניות, לחונכים ומלווים של מורים חדשים, וכמובן עבור המורים החדשים עצמם. -- מעטפת אחורית.

גדי כפיר, ברוך כהנא

לתופעות היסטוריות יש שורשים תרבותיים עמוקים, כך גם להייטק הישראלי, כדי לשמור על על הצלחה זו ואף להעצימה עלינו להבין את שורשיה, כך טוענים כותבי הספר. אין זאת שאלה תיאורטית, עצם קיומה של מדינת ישראל ויכולתה לעמוד מול איומים רבים המרחפים עליה, תחויה בהמשך שגשוגה וביכולתה לחדש ולהתחדש בתחומי עשייתה. ההייטק הוא מרכיב מרכזי בעוצמתה של המדינה, וחובתנו לטפח אותו ולשמור עליו. מהם מקורותיו העמוקים של ההייטק בישראל? הסופרים מצביעים על כך שהתרבות הישראלית נבנתה משילובן של התרבות היהודית והמערבית: הציונות ששימרה, לפעמים בלי דעת, יסודות רבים מתרבות בית המדרש היהודי בה מרדה, וצירפה לכך יסודות הלקוחים מתרבות בית המדרש היהודי בה מרדה, וצירפה לכך יסודות הלקוחים מתרבות המדרש היהודי בה מרדה, וצירפה לכך יסודות הלקוחים מתרבות המערב, כמו העזה, ידע, יכולת טכנולוגית, מרדנות וגם חוש מציאות מפותח. השילוב מתבטא במכלול תחומים : חקלאות, ביטחון, מקצועות פיזיקליים, וכמובן בחדשנות טכנולוגית. חקירת הסינתזה התרבותית על הטכנולוגיה הישראלית מתבטאת בספר בכ-30 ראיונות עם מדענים, יזמים ואנשי טכנולוגיה, חלקם היו בין הראשונים למעשה הקמת תעשיות עתירות ידע בישראל, וחלקם מדענים צעירים, שותפים לפיתוחים פורצי דרך. מכאן - שכדי לשמור את הצלחת הטכנולוגיה הישראלית והיזמות הישראלית בכלל, יש להמשיך את הסינתזה התרבותית שיצר אותן. הכותבים מצביעים על הסכנות האורבות להמשך התפתחות הסינתזה, והדרכים להתמודד עימן. -- כריכה אחורית

מרים סמט

אליסיה גרינבנק, גלית אגם בן ארצי, אפרת בנג'ו

נועם תירוש

בעידן דיגיטלי שבו אנו שוגים באשליה שניתן לזכור הכול, כל הזמן ומכל מקום, מבקש נועם תירוש לקרוא בכתביו של פרנץ קפקא ולדבר בזכות השכחה. קפקא הותיר אחריו מורשת ספרותית ענפה, אולם לקראת מותו ביקש לגנוז את מרבית יצירותיו. ספר זה מבקש להיכנס לנבכי העולם הקפקאי באמצעות קריאה חדשה בחלק מיצירותיו של קפקא, כמו גם בחלקים ממכתביו ויומניו, ולאור משאלתו הברורה להישכח, ומציע שקפקא הוא מבשרה הגדול של השכחה והחירות הגלומה בה. עבור קפקא דווקא הזיכרון והניסיון המתמיד לזכור הם כוחות דכאניים המבקשים להכפיף את האדם הזוכר למרותם. אל מול כוחות אלו עומדת השכחה ככוח משחרר; זהו כוח היכול להפוך את האדם הקורס תחת עול הזיכרון לאדם חופשי יותר. ספרו של תירוש מציע התייחסות ראשונה מסוגה בעברית למרכזיות הזיכרון והשכחה בחייו ובכתיבתו של קפקא, ובכך מרים תרומה משמעותית לדיון בתהליכים אלו בעידן הדיגיטלי. השכחה מוצגת בספר ככוח אקטיבי, מעין תרופת נגד להיותו של הזיכרון כוח המבקש לקבע לנצח את תמונת העבר, ובכך מטיל את אימתו על האדם הזוכר. השכחה היא פתח ליצירה מחודשת, לבריאה והתהוות. היכולת לשכוח, אומר לנו קפקא, היא היכולת להשתנות ולהמשיך הלאה. בעזרת קפקא אנו יכולים לחשוב מחדש על תפקיד הזיכרון בחיי היומיום של חברה אנושית-דיגיטלית זוכרת כל ולהבין את פוטנציאל החירות הגלום בשכחה, בעיקר בימינו. -- מעטפת אחורית.

אסתר לפון-קנדלשיין

סיפור על ספר וחברה: באמצעות ניתוח משתנים ביבליוגרפיים של הוצאת ספרים אחת קטנה, הוצאת בן‑אביגדור, נידון בספר זה פרק היסטורי בתולדות המו"לות העברית המודרנית של ספרות הפנאי העברית, על רקע התהוותו של המרכז הספרותי בוורשה והתחזקותה של הלאומיות היהודית בשלהי המאה ה‑19. במרכז הדיון נמצא מו"ל יהודי, אברהם ליב שלקוביץ, הוא בן‑אביגדור, שמקריאה נכונה של המפה החברתית-לאומית הבין שאפשר לייסד מפעל כלכלי רווחי שעיסוקו הוצאת ספרים בעברית, ובה-בשעה לשרת את הרעיון של החייאת הלשון העברית כשפה לאומית. מדובר ב-45 ספרונים דקיקים, דלי תקציב, שהצליחו לשרוד את הזמן; ספרוני כיס זולים שנמכרו בפרוטות בודדות, בהישג ידו של כל דכפין. אבל מעבר לעובדה שלספרות הפנאי בעברית הייתה חשיבות רבה בהתפתחותה של הספרות העברית, הייתה לה גם חשיבות היסטורית להבנת התקופה. הטקסט המודפס, כחלק מתרבות התקופה, אינו תלוש מסביבתו. מחד גיסא הוא משקף השפעה של אלמנטים תרבותיים, חברתיים, כלכליים, דתיים ופוליטיים הפועלים עליו בתהליך יצירתו ובמהלך חייו, ומאידך גיסא הוא גורם המשפיע על אלמנטים אלו ומעצבם. חוקרים בשיטת "ספר וחברה" הדגישו את הקשר בין המקורות הביבליוגרפיים להתפתחות החברה ותרבותה. על סמך מאפייניו הביבליוגרפיים של החומר הנדפס הם הראו שנתונה לנו אפשרות הצצה אל חיי החברה ותרבותה בתקופה נתונה, ושתרבות הקריאה של חברה נתונה עשויה להשתנות בהתאם לשינויים שחלים באותה חברה לאורך זמן. -- מעטפת אחורית.