קרל מרקס, פרידריך אנגלס 

המניפסט הקומוניסטי ראה אור בלונדון, ב-1848, בשפה הגרמנית. חיברו אותו קרל מרקס ופרידריך אנגלס, שני צעירים בסוף שנות העשרים לחייהם. בחיבורם סיפקו השניים ניתוח מהפכני של החברה והכלכלה ובחנו כיצד הבעלות והקניין מעצבים את יחסי הכוחות החברתיים. הם הגדירו את שני הכוחות הגדולים הנאבקים זה בזה – הבורגנות ומעמד הפועלים – וקראו לשינוי מאזן הכוחות ביניהם. כך הפך הטקסט העיוני לכלי אקטיביסטי שבסופו קריאה לפעולה: פועלי כל הארצות, התאחדו! המניפסט הקומוניסטי הוא טקסט מכונן, חי ושוצף, והשפעתו על מהלך ההיסטוריה האנושית הייתה עצומה. זהו חיבור נבואי במידה רבה, הרלוונטי גם לימינו אלה, בין השאר בכל מה שקשור להבנת הקפיטליזם השולט בחיינו, זכויות עובדים, הצריכה המואצת ומשבר האקלים. מאז פרסומו תורגם המניפסט לשפות רבות, ובכללן עברית. במהדורה מחודשת זו הוא מובא לאחר עריכה עכשווית ומעודכנת לתרגומו של מנחם דורמן. כמו כן, מובא בסוף הספר מאמר מקיף מאת פרופ' דני גוטוויין, "הדרך אל המניפסט", המתאר את האקלים הפוליטי שמתוכו צמח המניפסט הקומוניסטי.-- מעטפת אחורית.

חובב רשלבך

מהו סגנון מנקודת מבטה של הפילוסופיה שעניינה פרשנות? במוקד העיון נמצאת ההגות של הפילוסוף האנס גאורג גאדמר (1900-2002 Gadamer), ועוגניה בפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל ומרטין היידגר. הסגנון, כנושא, מתברר מבעד לכתבי גאדמר, ובעיקר ספרו אמת ומתודה (1960), והמסה מעשה האמנות במילה ובדימוי (1990). לצורך הבירור, המחבר נעזר גם בהגותו הפנומנולוגית של הפילוסוף הישראלי אברהם צבי בראון ומראה שבתשתית ההוראה הגאדמרית על אודות 'ההבנה האנושית' נמצאת מחשבת הסגנון, כ'אופן הבנה'. בלב הבירור רשלבך מתווה סכמה שמציגה מרכיבים אפשריים של תימת הסגנון לצד מנגנונים אפשריים של תפקוד התודעה. -- מעטפת אחורית.

אריאל זינדר

כיצד יכולים שירים להועיל בבקשת הסליחה? מה יתרונה של לשון פואטית במעמד המתוח שבו מתייצבים חוטאים לנוכח אלוהיהם? הספר קומי רוני מציע תשובות אחדות לשאלות אלה. בספרו מזמין אותנו אריאל זינדר להכיר פרקים בהיסטוריה ובפואטיקה של פיוטי סליחות ותחנונים בימי הביניים. העיון בפיוטים חושף את המחשבה המשוקעת בהם על הסליחה האלוהית, על האפשרות או הקושי להשיג אותה ועל הנתיבים השונים שבהם יכולים הקהילה והיחיד לנוע לעברה. במהלך הספר נוצר דיאלוג מרתק בין הפיוטים העתיקים הללו לבין המחשבה המודרנית על אפשרות הסליחה. בין השאר נדונים בו פיוטים מאת רב סעדיה גאון, שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול ואחרים. פרקי הספר משלבים עיון ספרותי, היסטורי ומחשבתי, ומכניסים אותנו בסודו של מרחב ספרותי וליטורגי מיוחד, שבו השאלה "כיצד ייסלח לנו" נעשית מעורבת לגמרי בשאלה "כיצד נקום ונשיר". -- מעטפת אחורית.

אוהד אבודרהם

חיבור זה מתאר את הלשון המנדאית הקדומה על סמך קורפוס נרחב של מקורות אפיגרפיים - קערות השבעה עשויות חרס וקמעות מגיים חרותים על מתכת - שנכתבו בין המאה החמישית למאה השביעית לסה"נ באזורים נרחבים של מסופוטמיה. קערות ההשבעה והקמעות יוצרו בעבור לקוחות פרטיים שביקשו להבטיח את שלומם ואת שלום בני ביתם מפני שדים, רוחות, מזיקים וליליות, ולעיתים אף להרע לאויב קרוב או רחוק. הקערות הוטמנו במקומות חשובים בבית הלקוח ובבתי קברות, ואילו הקמעות נישאו על הגוף עד למימוש תכליתם. טיבם הראשוני של המקורות האפיגרפיים תורם תרומה מכרעת להיכרותנו עם דמותה של המנדאית בשלהי העת העתיקה. בתקופה זו החישו המנדאים את פעמיהם במרחב הבבלי לצד שכניהם בני הדתות השונות - יהודים, נוצרים, מניכאים ועובדי כוכבים ומזלות אחרים, שכמו המנדאים אחזו בהסתעפויות של הארמית המזרחית המאוחרת - והחלו מגבשים ספרות ענפה. הספרות המנדאית ודאי קדומה היא, אלא שלבושה המאוחר מרחיק את עדותה. מנגד החומר האפיגרפי נטוע בלב תקופת חיותה של הלשון ויש בו ערובה כמעט מובטחת לייצוג נאמן של הלהג המנדאי באחד משלביו הקדמוניים. -- כריכה אחורית.