במרכז הספר החדש עומדת התרשמותו של תומס אוגדן שיש בין מטופליו אנשים שלמעשה – בשל חוויות קשות מוקדמות – נמנעו מלחיות את חייהם. טיפול שמתמקד בפירוש אין בו תועלת עבורם. אוגדן מוותר על המושג פירוש ומפתח צורת עבודה אחרת שבמרכזה דיבור ייחודי עם כל אחד ממטופליו – בתוך דפוס הקשר החד־פעמי שהתפתח ביניהם – במאמץ לאפשר לשניהם לחיות חוויה יחד (כדברי ויניקוט), מתוך הבנה שנחוצים שני אנשים כדי לחשוב (כדברי ביון). זיקתו לשני ההוגים מתבטאת גם במה שהוא מכנה קריאה או כתיבה מחדש משלו למאמרים מרכזיים וקשים לפיענוח שלהם – "פחד מהתמוטטות" מאת ויניקוט ו"הערות על זיכרון ותשוקה" מאת ביון. אוגדן מבחין בין שלושה דפוסי חשיבה: חשיבה מאגית, שמבטאת מאמץ אומניפוטנטי אך עקר ליצור מציאות אשלייתית (בהשפעת מה שכינה פרויד עקרון העונג ואוגדן מציע לכנותו עקרון הפחד מפני האמת); חשיבת החלום המאפשרת את חיפוש האמת (ברוח עקרון המציאוּת של פרויד); וגרסתה הנועזת ביותר – החשיבה המתמירה (הטרנספורמטיבית), המשנה מן היסוד את תפיסת המציאוּת. הספר כולל דוגמאות קליניות עוצמתיות, הממחישות את נכונותו של אוגדן להשתחרר מניסוחים טיפוליים מקובלים ("ארוזים מראש") בניסיון לגעת בחיוּת ובמוות הרגשי בכל דיאדה טיפולית, ולחפש בה את הפוטנציאל לאהבה טיפולית הדדית. שני פרקים עוסקים בחייהם וביצירתם של סופרים שקרובים לליבו של המחבר – קפקא ובורחס. -- אתר המו"ל.

מתי ואיך התפתחה הסוציולוגיה הישראלית ואילו גלגולים עברה? כיצד פעלה במרחב הלאומי היהודי-ישראלי ובתוך הסכסוך עם הלאום הערבי-פלסטיני? כיצד הושפעה מן התמורות שחלו בזירת הסוציולוגיה הבין-לאומית? איך פירשה הסוציולוגיה את החברה הישראלית ואת השינויים שחלו בה ומה הייתה תרומתה לשיח החברתי והפוליטי בארץ?עניינו של ספר זה הוא ההיסטוריה הרעיונית של הסוציולוגיה הישראלית, מתחילת ההתיישבות הציונית בארץ בשלהי המאה ה-19 עד סוף העשור השני של המאה ה-21. בספר נידונות הגישות המרכזיות והגישות הלעומתיות בסוציולוגיה, מתוארות דמויות ממסדיות ודמויות מרדניות ומבוארות המחלוקות שהסעירו את שדה הסוציולוגיה.ספר זה הוא אפוא מסע אינטלקטואלי בזמן דרך עדשת הסוציולוגיה: הספר פותח עם מבשרי הסוציולוגיה, שפעלו בהשראת התנועה הציונית; ממשיך עם המייסדים והמְמַסדים של הסוציולוגיה באקדמיה משנות החמישים עד שנות השבעים של המאה ה-20, אבות הסוציולוגיה הממלכתית; עובר לעסוק בסוציולוגים המבקרים של שנות השבעים ושנות השמונים, שהתמקדו בניגודים לאומיים, מעמדיים, עדתיים ומגדריים; ולבסוף עוסק ב'פוסט-יים', בסוציולוגים הרדיקליים, הפוסט-מודרניים והפוסט-קולוניאליים, וגם בפוסט-ציונים ובבובריאנים החדשים, של שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. הספר מסיים בסקירת המשבר המשחר לפתחה של הסוציולוגיה האקדמית בעשור השני של המאה ה-21, בהקשר הנאו-ליברלי והנאו-קולוניאלי.אורי רם, מבכירי הסוציולוגים בישראל, משתמש בכלי המחקר ההיסטורי-סוציולוגי-רעיוני כדי לבחון את קורותיו של תחום הדעת שעליו הוא אמון, ובתוך כך של האקדמיה ושל החברה שבהן הוא נטוע - מושאי מחקרו ונושאיה כאחד. -- אתר המו"ל.​ 

רבי יצחק עראמה, מחכמי ספרד במאה הט"ו, נודע בספרו 'עקדת יצחק', שבו קיבץ את דרשותיו הפילוסופיות על פרשות השבוע שנשא לפני אנשי קהילתו במשך השנים. ספר זה היה דוגמה ומופת לדרשנים רבים בדורות שלאחריו, ור' יצחק נודע בכינוי 'בעל העקדה'. בשיטת הדרשנות שלו נזקק בעיקר לספר הזהר, וכן הרבה להסתמך על הרמב"ם, שהיה נערץ עליו. ר' יצחק כתב גם פירוש על חמש המגילות ועל ספר משלי, וכן את הספר 'חזות קשה', שבו התפלמס עם הנצרות והעמיק בנושאי אמונה ופילוסופיה. בסוף ימיו יצא ר' יצחק עם מגורשי ספרד לפורטוגל; משם עבר לאיטליה, ובה נפטר בשנת 1494.

בספר שלפנינו נידונה משנתו הפילוסופית של ר' יצחק עראמה ליסודותיה, ונקבע מקומו בתולדות הפילוסופיה העברית של ימי הביניים. ר' יצחק עסק הרבה בענייני אמונה ושכל, ניסים והשגחה עליונה, מהות הנפש והישארותה, נבואה ותורת המידות ופירוש התורה כפשוטה או כאלגוריה.

במבוא ההיסטורי מאירה המחברת את השקפותיו של עראמה באור תקופתו מתוך התחקות אחר הגורמים ההיסטוריים שהשפיעו על מחשבתו ועל כתביו.​-- אתר המו''ל.

 

מה שאבד בזמן הוא רומן ביוגרפי על שני חברים, נורית גרץ ועמוס עוז שמדברים על מה שאבד בזמן. החיים עצמם, משפחה, אהבה, מקום, נאמנות, בגידה. ולא מעט גם על האמנות ועל המוות, ועל מה שמחבר, אולי, את הכול. השיחה בין השניים נמשכה עשרות שנים, בעתות שלום ובמלחמות, בפגישות משפחתיות בקיבוץ חולדה, בפגישות עבודה, במכתבים שחצו אוקיאנוסים ובהמון שיחות טלפון, שהאחרונות התנהלו כשעוז שכב על ערש דווי. בשיחות האלו השאיר עוז בידיה של גרץ צוואה ספרותית מצמררת. הספר הזה הוא המימוש של הצוואה הזאת. הוא כתוב במסורת הרומן הביוגרפי התיעודי שגרץ יצרה לו נוסח אישי ומקורי (אל מה שנמוג, 1997; על דעת עצמו: ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן, 2008 וים ביני ובינך, 2015), שזכה לשבחים מופלגים של הביקורת, וקנה לו עשרות אלפי קוראים נלהבים. -- אתר המו''ל.

מה תפקידן של מטפורות בשפה הפסיכואנליטית? מה הזיקה בין השימוש במטפורות לבין סוגיית האמת בפסיכואנליזה? האם מטפורות מוליכות שולל, כשם שסבר אפלטון? האמנם לקסיקון המונחים הפסיכואנליטי מורכב ממטפורות חולפות ומתחלפות, ברוח השקפתו של ניטשה? ואם כן, איזו יציבות ניתן לקוות שהידע בפסיכואנליזה יוכל להציע בעולמנו המשתנה?ספרה של תאיר כספי עוסק בשאלות אלה באמצעות עיון במושגים מרכזיים בהגותם של קליין, ויניקוט ואוגדן. המחברת מתחקה אחר אופני השימוש במטפורות הייחודיות ללשונם של הוגים אלה, תוך כדי כך שהיא בוחנת את הקשר בין שפתם לבין הפרדיגמה הפילוסופית שבה הם אוחזים ואת קשריה של זו לעמדתם הטיפולית. בניגוד להשקפתו של פרויד, המחברת מראה שמטפורות אינן פיגום שניתן להשליכו. המחברת טוענת שמאחר שהפסיכואנליזה עוסקת בהבנת תהליכים נפשיים מופשטים, לא-מודעים וטרום-מילוליים, היא נזקקת לשימוש גדוש במטפורות כדרך לחשוב ולהמחיש באופן חוויתי את מרחבי הנפש.הספר מלווה בניתוח תיאורי מקרים מעבודתם של קליין, ויניקוט ואוגדן המדגימים את השימוש הייחודי של הוגים אלה במטפוריות בעבודתם הקלינית. -- אתר המו"ל.

ספר זה מתמקד בנרקיסיזם כתופעה בנפש המרוכזת בעצמה. זו דרך חשיבה והתייחסות שבה האדם שם את עצמו ואת נקודת מבטו במרכז, מעל כל דבר, כוודאות שלא ניתן לערער עליה ולנהל עליה משא ומתן. מדובר באדם שנוהג כחסר יכולת להסתכל על עצמו מהצד, מתוך הבנה שלמטבע שני צדדים, ובאופן הזה לאפשר הידברות ודיאלוג עם הזולת. כמו נרקיס המיתולוגי המאוהב בדמותו המשתקפת במים הוא זקוק לאחר כמראה שמשקפת ומהדהדת את הקסם, את החשיבות העצמית ואת תחושת העליונות שלו. הוא תופס את עצמו כדמות אידאלית ומצפה שאחרים יראו אותו באותה צורה; האידאלי והריאלי נעשים לישות אחת בנפשו, וכך הוא הופך להיות בלתי נגיש ויחסיו עם אנשים עולים על שרטון. לרוב, הנרקיסיסט אינו מגיע לטיפול נפשי מאחר שהוא משוכנע שכל הבעיות ביחסים נובעות מהתנהגות לקויה של אחרים בחייו. מי שמגיע לטיפול הם קורבנותיו – בני זוג או ילדים – ובעיקר בהם מתמקד הספר שלפניכם. -- אתר המו"ל. 

 

ביטחון איננו רק עניין צבאי. זוהי סוגיה אזרחית, שלה מגוון היבטים. הטענה המרכזית של הספר היא שמי שתרבותם מבוזה ומודרת, שמופגנות כלפיהם התנהגויות גזעניות, או שהם מתקשים להגיש לילדיהם ארוחה מספקת אינם יכולים לחוש ביטחון; גם אזרחים ואזרחיות שממשלתם מערערת על הלגיטימיות שלהם משום שעמדותיהם מנוגדות לאלה שלה אינם יכולים להרגיש בטוחים. זאת ועוד, מאבקי זהות בין קבוצות חברתיות שונות משפיעים גם על תחושת הביטחון של המשרתים בצבא.התפתחות הדיון בסוגיות כאלה הובילה בעשורים האחרונים להבנה שהגבלת שיח בביטחון למובנו הצבאי בלבד מאפילה על חשיבותם של היבטים אזרחיים חיוניים לביטחונם האישי של בני האדם, ובהם זהות מגדרית ואתנית, תרבות, שיח דמוקרטי, איכות סביבה, חינוך ורווחה. הספר מאתגר את צורת החשיבה הרגילה על סוגיית הביטחון, ומנתח את התהליכים שמובילים לנסיגה בתחושת הביטחון האזרחי בישראל. הפרקים משקפים דאגה עמוקה של חוקרות וחוקרים מן השורה הראשונה באקדמיה מהידרדרות התשתית הדמוקרטית ומהתערערות תחושת הביטחון האנושי והאזרחי בישראל. מדינה קרועה מבפנים, טוענים הכותבים, איננה יכולה להעניק לאזרחיה תחושה של מוגנות גם כשהגבולות הפיזיים מאובטחים. -- אתר המו"ל.

 

השבט אמר את דברו משרטט את פניה המרובות של הישראליות המתגעגעת לשורשים הקהילתניים שלה. ישראליות זו נעה בין ערכים ליברליים, אוניברסליים וגלובליים לבין ערכים שבטיים ומקומיים. את הדיאלקטיקה הזאת קוראים המחברים אל תוך יצירותיהם של עמוס עוז, אורלי קסטל-בלום, רונית מטלון, דורית רביניאן, סייד קשוע וסמי ברדוגו, היא משתקפת גם בספרות העולמית, בכתיבתם של ז'ורז' פרק, מישל וולבק וג'ונתן פראנזן. קומוניטריזם-קהילתנות היא ההנחה שזהויות אנושיות מעוצבות על ידי סוגים שונים של קהילות פוליטיות, ממשיות ומדומיינות, והאני הוא פרי ההבניה התרבותית שבה אנו חיים. הפולמוס הליברלי-קהילתני משמש מנוף לקריאה פוליטית-מוסרית של התרבות, וזו מחזירה את הסיפוריות אל מרכז הבמה, שכן באמצעות נרטיבים אנו מעניקים לחיינו ערך ומשמעות ומייצרים פרשנות קוהרנטית לקיום האישי שלנו בעולם. השבט אמר את דברו? צולל אל תוך הסוגיות האסתטיות והחברתיות הדחופות של ההווה, הוא מבקש להתמודד עם בדידותו של האדם בתוך הקפיטליזם הטכנולוגי שבו אנו חיים. זהו מחקר ראשון מסוגו על ניאו-ליברליזם וקומוניטריזם בספרות - מבט ביקורתי על פניה המשתנות של התרבות בשעת משבר. -- כריכה אחורית. 

זה קרה בפלנטה שלנו מציג, בליווי קטעי יומנים וזיכרונות, דילמות מוסריות שהתמודדו עמן הכלואים בגטאות ובמחנות בזמן השואה – בחירות שהן אינן בין טוב לרע אלא בין רע לרע מאוד. הספר עוסק, בין היתר, בהחלטות שנאלצו לקבל אנשי יודנראט ומנהיגי ציבור במצבים שונים, למשל כאשר נדרשו לקחת חלק בתכנון הגירושים מן הגטו, וכן נוגע בעצבים החשופים של סוגיות כגון הקאפו במחנה. המחבר מביא את סיפוריהם של יחידים בגטאות ובמקומות מסתור ובוחן שאלות כגון: מה דינה של בריחה מן המחנה במחיר רציחתם של אסירים אחרים? האם יש לאפשר הצלה באמצעות המרת הדת? כיצד יש לנהוג בילדה חולה ששיעוליה עלולים לחשוף את יושבי המחבוא? למי להעניק תרופה ולמי לא בהיעדר מלאי מספיק של תרופות? והאם ראוי לקיים ערבי תרבות במציאות הקשה בגטאות? המחבר דן גם בסוגיית המחתרות ובקשריהן עם אוכלוסיית הגטו ומנהיגיו, ובתוך כך מציג דילמות מוסריות מניסיונו האישי בתקופת השואה. -- אתר המו"ל. 

 

 

סיפור אישי ומרתק של היסטוריה בהתהוותה מאת הנשיא שעורר באמריקה אמונה חדשה בכוחה של הדמוקרטיה. בכרך ראשון זה של זיכרונותיו, ברק אובמה מספר על מסעו הלא ייאמן, החל בימיו כצעיר שעדיין מחפש את זהותו ועד לשנותיו הראשונות כמנהיג העולם החופשי. הוא מתאר מזווית ראייה אינטימית את התפתחותו הפוליטית ואת נקודות הציון החשובות בקדנציה הראשונה של כהונתו ההיסטורית — תקופה סוערת של שינויים וטלטלות. אובמה מזמין את קוראיו למסע מרתק שמתחיל בשאיפותיו הפוליטיות המוקדמות ונמשך בניצחון המכריע בבחירות המקדימות באייווה, שהדגים את כוחה של פעילות השטח, ועד לקו פרשת המים — ליל 4 בנובמבר 2008 , שבו נבחר להיות הנשיא ה־44 של ארצות הברית ונהפך לאפרו־אמריקאי הראשון המחזיק בתפקיד הבכיר ביותר במדינה. בספרו הוא מביט לאחור על שנות נשיאותו ומשתף את הקוראים בהרהוריו האישיים בנוגע ליכולותיו של הנשיא, כמו גם בנוגע למגבלות כוחו, ובתובנותיו הייחודיות על הדינמיקה של המשחק הפוליטי הבין־מפלגתי באמריקה ושל הדיפלומטיה הבינלאומית.הוא לוקח אותנו לחדר הסגלגל ולחדר המצב שבבית הלבן, למוסקבה, לקהיר, לבייג'ינג ולמקומות רבים אחרים. אנחנו נחשפים למחשבותיו כשהוא מרכיב את הקבינט, נאבק במשבר הפיננסי העולמי, תוהה על קנקנו של ולדימיר פוטין, מתגבר על מכשולים פוליטיים שנראים בלתי־אפשריים במאמציו להעביר את חוק הבריאות, מתעמת עם גנרלים על האסטרטגיה האמריקאית באפגניסטן, מקדם את הרפורמה בוול סטריט, מגיב לאסון דליפת הנפט ההרסנית בעקבות הפיצוץ באסדת הנפט דיפווטר הורייזון ומאשר את מבצע "חנית נפטון", המוביל למותו של אוסמה בן לאדן. ארץ מובטחת הוא ממואר אינטרוספקטיבי יוצא דופן — סיפור קריאת התיגר של אדם יחיד על ההיסטוריה באמצעות אמונה ונחישות. אובמה מספר בכנות גדולה על אודות האיזונים והבלמים העדינים שנדרש להפעיל בתור אמריקאי שחור שמתמודד על הנשיאות, כשהוא עומס על גבו את ציפיותיו של דור שלם, מגובה במסרים של "תקווה ושינוי", ומתמודד עם האתגרים המוסריים הכרוכים בקבלת החלטות הרות גורל. הוא מתאר את הכוחות שהתנגדו לו מבית ומחוץ, מספר בפתיחות על האופן שבו החיים בבית הלבן השפיעו על אשתו ובנותיו, ואינו נרתע מלחשוף גם את הרגעים שבהם הטיל ספק בעצמו ואת האכזבות. ואף על פי כן, הוא לא מוותר לרגע על אמונתו שבתוך הניסוי האמריקאי הגדול והמתמשך תמיד קיימת אפשרות להתקדמות ולשינוי. -- אתר "עברית". 

ספר זה מעלה מן האוב ואל הכתב את זיכרונו של "לפיד קרמיקה" - מפעל שהיה חוד החנית בתעשיית הקרמיקה המפוארת שהייתה בישראל. הספר, שהוא פריצת דרך בחקר תעשיית הקרמיקה, מספר את סיפורו של המפעל שמוצריו עדיין מצויים בבתים רבים בישראל, ומזכיר לנו את מקומם החשוב של כלים אלה ביצירת התרבות הישראלית הצעירה. פרקי הספר כוללים את גלגוליו של המפעל מידיים פרטיות לבעלות כור, כללי אצבע לזיהוי כלים, קטלוג עשיר ובו מאות צילומים וכן תיאור של העובדים והאמנים ששיתפו פעולה עם המפעל. בכך מחזיר הספר ללפיד קרמיקה את הכבוד האבוד הראוי לו. -- כריכה אחורית. 

ספרות יפה או עיתונות? מדע, פרוזה או שירה? פנטזיה או מתח? מה היה טעמם הספרותי של יהודי הקיסרות הרוסית לפני מלחמת העולם הראשונה? מה היו התכנים שסיפקה להם יידיש, שרבים ראו בה ז'רגון שיש להשליך ולשכוח? ומי היו הקוראים והקוראות?יידיש בסימן קריאה – מלשון דיבור לשפת תרבות עוקב אחר תמורות שחלו ביהודי הקיסרות הרוסית דרך שוק הספרים התוסס, שסיפק תכנים מגוונים ביידיש לקהלי יעד שונים; ודרך התפתחות הספרייה הציבורית, העיתונות, המו"לות, התרגומים מול ספרי מקור, ומעמדה המשתנה של יידיש, "שפת ההמון", לעומת רוסית מכאן ועברית מכאן.הספר סוקר שינויים שחלו בהרגלי הקריאה ביידיש בקיסרות הרוסית בין השנים 1860–1914. הוא מגיש לקוראיו מחקר מקיף ומעמיק בתחום ההיסטוריה התרבותית, המתאר, באמצעות הסתעפותה רבת הפנים של הקריאה החילונית ביידיש, חברה הנמצאת בתהליך מעבר ממסורת למודרניות. -- אתר המו"ל.

ספרי יעקב הוא רומן היסטורי יוצא דופן על אחת הפרשיות שהסעירו את יהדות מזרח אירופה במאה השמונה-עשרה – פועלו של יעקב פראנק (1791-1726) – דמות שנויה במחלוקת, ספק משיח, ספק חוטא, ספק רמאי, אדם ששטן ההרס רקד בליבו, שביקש לעקור את הכול, ועבר בין דתות שונות כדי לבטל את כולן. ועם זאת, פראנק היה אדם בעל כריזמה יוצאת דופן, כוח פיוטי אכזרי וקול דתי מהפכני, רב ניהיליסט.ספרי יעקב נכתב מזווית יוצאת דופן: בקולה של יֶנְטֶה, הנתונה בתוך העולם הפראנקיסטי, ובקולם האישי של אלו שסבבו את פראנק ושל הרבנים והכמרים שהתנגדו לו. שלל הדמויות והאירועים הנפרשים מציגים בשפה קולחת פנורמה של החיים בפולין, בטורקיה ובבלקן, בליל של דתות ואמונות, רב־תרבותיות תוססת, ותיאור חיי היומיום של דמויות שחלמו, ציפו ונדמו.אולגה טוקרצ’וק, כלת פרס נובל לספרות לשנת 2018, היא סופרת מופלאה, המכשפת במילים את הקוראים הצוללים מוקסמים בעקבותיה לעולמות שהיא מתארת. -- אתר המו"ל.

תופעת הזנות מלווה את ההיסטוריה האנושית מקדמת דנא. גם העיסוק בזנות בקרב ילדים ובני נוער אינו חדש והיה מקובל בתרבויות שונות, כמו למשל עבדים במקדשים ביפן, יוון ורומי, כל זאת לצד קיום התופעה בימינו: נערות גיישה, ילדי רחוב באמריקה הלטינית ועוד. תופעה זו, שבה ילדים נמכרו, נסחרו וסורסרו לשם סיפוק מיני של מבוגרים, הוצגה תחילה כהתנהגות אנטי- חברתית ואפילו עבריינית מצד הילדים; רק בהמשך החלו לראות בילדים אלה קורבנות שיש לטפל בהם ולהגן עליהם, כלומר להעניש את הסרסורים והלקוחות אשר ניצלו והתעללו בילדים אלה. פרו של ארנון אדשלטיין עוסק באחת התופעות הקשות, הכואבות והמטרידות ביחס לקטינים – קטינים בזנות; הספר מציג את הספרות העדכנית ביותר ביחס לקטינים בזנות, בדגש על נערות בזנות. לאורך הספר המחבר מציג את התיאוריה הפמיניסטית אשר עדיין מהווה הסבר תקף לתופעת הקטינים בזנות. תיאוריה זו קושרת בין התעללות מינית, עוני, אלימות במשפחה ובריחה מהבית לכניסה למעגל הזנות על ידי סרסורי רחוב. לצד הסבר זה, ואולי כתוספת משלימה ביחס לחיים החברתיים וההיגיון הקפיטליסטי בתחילת המאה ה-21, המחבר מציג את התיאוריה הליברלית-כלכלית אשר מבקשת להסביר את כניסתן של בנות לזנות בין השאר כעיסוק זמני על מנת לשמור על "רמת חיים גבוהה", רכישת מותגים וניהול סגנון חיים מופגן, מה שמאפשר להן באופן פרדוקסלי להעלות את דימוין העצמי. מסקנתו של אדלשטיין היא שתיאוריות אלה אינן מתחרות זו בזו אלא משלימות אחת את השנייה, כפי שקורה לא אחת במדעי ההתנהגות בכלל ובקרימינולוגיה בפרט. -- אתר המו"ל. 

 

תחיית המילים: תרבות היידיש במחנות העקורים עוסק בהתעוררות רבת הפנים של תרבות היידיש בקרב שארית הפליטה במחנות העקורים בגרמניה, ועומד על התפקיד המיוחד שמילאה תרבות זו בחייה של שארית הפליטה. במרכזו של הספר ניצבת העיתונות ביידיש, מפעל רחב היקף אשר בא לעולם בתושייה ובמסירות, בתנאים קשים מנשוא, וביטא את כאבם הנורא של הניצולים ואת מאבקם לחזור לחיים.כיצד תרמה הפעילות התרבותית ביידיש בתחומי העיתונות, התאטרון והכתיבה הספרותית במחנות העקורים לתהליך השיקום של הניצולים כפרטים וכחברה, וכיצד ראו העקורים עצמם את ההתרחשות התרבותית המגוונת במחנות? מה היה מקומה של היידיש במחנות העקורים בתחום החינוך, התרבות והפעילות הציבורית, ומה היה מעמדה מול העברית ומול שפות אחרות?נוכח השבר והאובדן משקף סיפורה של תרבות היידיש במחנות העקורים בגרמניה את עוצמתה של הרוח האנושית. מתוך התיעוד הרב המובא בספר עולה ב התפקיד המרכזי שמילאה תרבות היידיש בחזרתה של שארית הפליטה לחיים ובהתמודדות עם האתגרים שעוד נכונו לה. -- אתר מרכז זלמן שזר.

חמוטל בר-יוסף

לקראת שנת המאה של הארכיון הציוני הכין צוות הארכיון את "אסופת המאה": אסופה של פריטי ארכיון נבחרים המייצגת את נושאי הליבה של הארכיון ואת מגוון החומרים הטמונים במחסנים. מתוך רשימה ארוכה נבחרו מאה פריטים, המייצגים את האירועים המרכזיים, את המוסדות ואת האישים, שהיו במוקד העשייה הציונית במשך השנים, בחלוקה לשערים נושאיים: הרצל, עלייה, התיישבות, פיתוח הארץ, חינוך עברי, חיי היומיום, מדיניות וביטחון, שואה וארץ ישראל, הקמת המדינה. מעל לכל נבחרו הפריטים המעניינים והרלוונטיים ביותר. כל פריט נחקר לעומק מבחינת הרקע ההיסטורי וההקשר הארכיוני שלו, וחוקרים רבים סייעו בכתיבת המידע עבור הפריטים. לפניכם כתבות על פריטי המאה השונים מתוך העלון המקוון של הארכיון. -- אתר המו"ל. 

תמר אשת ערפואטיקה, מיסטיקה ופוליטיקה של תימה מקראית בספרות העבריתרונה טאוזינגרהספר פורש למעלה ממאה וחמישים גרסאות יהודיות לסיפור יהודה ותמר, על בסיס טופס האב המקראי בבראשית ל"ח, דרך הספרות החיצונית וההלניסטית, המדרש ,הפיוט, פרשנות ימי הביניים, ספרות הדרשות והדרוּש, ספרות המוסר, כרוניקות, הספרות הקבלית, השבתאית, החסידית וכלה בספרות העברית החדשה מתקופת ההשכלה ועד ימינו. מהלך הגרסאות נמסר תוך בירור פרשני שלהן על רקע הסוגות השונות שבהן נכתבו, המרחבים התרבותיים שבהם צמחו והלשונות היהודיות שבהן סופרו.הסיפור 'תמר אשת ער' מכיל את הגרעינים החשובים של התרבות הישראלית השבטית: יחסי שארה, חוקי הייבום, יחסי הגברים והנשים בתא המשפחתי ומעמדו ההגמוני של השבט הנבחר בקביעת שושלת המלוכה. כסיפור המכיל היבטים של טרנסגרסיה, פיתוי מיני, גילוי עריות ולידת משיח מקשר אסור, הוא ריתק את תשומת לבם של הדרשנים, הפרשנים, הכותבים והיוצרים לאורך דורי-דורות. -- אתר המו"ל. 

"הספר בטבעת זו מבוסס על ראיונות עם 15 זוגות הנשואים יותר מ-30 שנה ואשר הגדירו את נישואיהם כמוצלחים, והוא עשיר בעדויות ממקור ראשון, במחשבות ובהתחבטויות, אך גם בזכרונות יפים ומחויכים. בספר מוצגות תוצאותיו של סקר שנערך בקרב 75 זוגות נוספים, הנשואים אף הם עשרות שנים. על סמך ניתוח הממצאים מנסה המחברת לפענח את הסודות של זוגיות טובה ורבת שנים בעידן הנוכחי, שבו מערכות יחסים רבות הן תועלתניות וחופש הבחירה והפיתוי גדולים מאי-פעם. הספר מציג גישות ועמדות ביחס למוסד הנישואים, חושף פרדוקסים בלתי נמנעים בבסיס היחסים בין בני הזוג, מציג את ההבדלים המגדריים ומציע דרכים לפתרון קונפליקטים שמחבלים לכאורה בחיי הנישואים, אך למעשה מייצרים הזדמנות להתפתחות ושינוי..."(כריכה אחורית).

 

הספר אינטליגנציה אבהית בוחן את מורכבות תפקידו של האב בתא המשפחתי. בעולם המודרני והקצבי שבו אנו חיים, עולם של מסרים סותרים, עולות מחדש שאלות בנוגע לזהות הגברית והאבהית. מיהו "האב החדש"? האם הוא בן דמותו של הצייד הקדמון, או שמא השתנה תפקידו המסורתי? האם הוא פועל בהתאם לרגשותיו? האם הוא אב פעיל או אב סמכותי? ומהן בכלל הציפיות שלו מעצמו, מילדיו ומבת הזוג שלו?ד"ר עלי כ"ץ חוקר שנים רבות את נושא האבהות. בספרו הוא מביא סיפורים אישיים מרגשים וכואבים, שחושפים את המרקם האנושי העדין והמרתק שקיים בכל משפחה, כולל משפחתו שלו. דרך נקודת מבטו כמטפל וכאב, אנו פוגשים גברים שמתמודדים עם מגוון בעיות ושאלות הנוגעות לזהותם הגברית, לאובדן האינטימיות שהם חווים עם הולדת הילד הראשון, להתמודדות עם מיניות ילדיהם המתבגרים, ולהתמודדות עם תא משפחתי אלטרנטיבי.נסיונו העשיר של עלי כ"ץ וקולו האישי הייחודי, הכן והאינטימי, מעניקים לקורא הזדמנות לפגוש מקומות לא פתורים בהוויה המשפחתית, ולמצוא צוהר של נחמה ותיקון. -- אתר המו"ל.

ספר חכם ומסעיר זה טוען כי החיפוש אחר משמעות מספק הרבה יותר מהרדיפה אחר האושר הרגעי. ואינכם צריכים לנסוע למנזרים רחוקים או לכבוש פסגות הרים בכדי למצוא משמעות לחייכם, היא נמצאת סביבכם. וממש ברגע זה.הסופרת והעיתונאית אמילי אספהאני סמית משלבת מחקרים מדעיים עדכניים יחד עם תובנותיהם של הוגים גדולים מכל התקופות כגון ויקטור פרנקל, ג'ורג' אליוט, אריסטו ובודהה, בכדי להציג את ארבעת היסודות שעליהם מתבססים חיים מלאי משמעות:שייכות: כולנו צריכים למצוא את הקבוצה שלנו ולבנות מערכות יחסים שבהן נרגיש שמבינים אותנו, שמכירים אותנו ושמעריכים אותנו – אנו צריכים לדעת שאנחנו חשובים בעיני אחרים.תכלית: כולנו זקוקים למטרה ארוכת-טווח כמקור למוטיבציה, שתשמש כעיקרון מארגן בחיינו ושתדחוף אותנו לתרום לעולם.סיפור: כולנו מספרי סיפורים. אנו לוקחים את חוויותינו הבדידוֹת ומצרפים אותן לכדי נרטיבים ברורים המאפשרים לנו למצוא פשר בתוך עצמנו ובעולם שסביבנו.רוחניות: חוויות מיסטיות מרוממות אותנו אל מעבר לעולם היומיומי וגורמות לנו להרגיש חיבור לדבר מה עצום ממדים ורב משמעות.בעזרת סיפורים מרתקים ומעוררי השראה, סמית מפיחה חיים ברעיונות האלה ומבררת כיצד אנחנו יכולים להתחיל לבנות תרבות של משמעות בבית הספר, במקום העבודה ובחיי הקהילה. הספר יעורר הדים בלבם של כל מי שחותרים לחיים עשירים ומספקים יותר. -- אתר המו"ל.

עם היעלמותם של נושאי מסורת העברית המרוקאית בא ספר זה להנציח את העברית שהשרישו חכמי מרוקו בבתי המדרש ולתאר את הגייתה של אחת המסורות המרכזיות של הלשון העברית.מבעד למסורת העברית המרוקאית חושף הספר את זהותה הייחודית של הקהילה היהודית. מצד אחד הוא מתעד את זיקתה ההדוקה למסורות הקדומות: הטברנית, הארץ ישראלית והבבלית, ומן הצד האחר מושקעת בו תשומת לב מיוחדת למגע הלשוני-חברתי בין התרבות העברית-יהודית ובין המודרניות ותרבויות ערב ומערב.מהי דרך הקריאה המרוקאית המדויקת והאותנטית של יהודי מרוקו? עד כמה השפיעה הסביבה הרב לשונית והרב תרבותית שבה חיו על מסורת העברית המקורית עתיקת היומין? והיכן ממוקמת מסורת העברית המרוקאית על הרצף שבין התנכרות לתרבות המקומית ובין הזדהות עימה? -- אתר יד יצחק בן צבי.

 

ספרם של בני הזוג אלמוג הוא צילום רנטגן של מגדל השן האקדמי. הוא חושף את השיטה המצליחה, שהתקלקלה עם השנים, ואת תרבות השקר, ההכחשה והקיבעון שהשתלטה על המוסדות להשכלה גבוהה בעולם.את אינפלציית הפרסומים המדעיים, שמביאה לירידה מדאיגה באיכות,ברלוונטיות ובאמינות המדע; את הניוון וחוסר העדכניות של מערכת השיפוטוהבקרה של המחקר האמפירי; את הסבתם של חברי הסגל באקדמיה לפועליםצייתנים ושחוקים בקו ייצור מיושן; את בזבוז התקציבים והמשאבים הבלתינסבל; את אובססיית הדירוגים, שגוררת ממשלות ומוסדות למערבולת של הונאהעצמית; את המונופול הציני והחמדנות החזירית של תאגידי המו"לות המדעית;את חוסר המקצועיות של ניהול המוסדות; את הניצול והולכת השולל של”המרצים מן החוץ" ותלמידי המחקר; את הכרסום באטרקטיביות של הקריירההאקדמית; את הפיכתם של המדעים ההומניים לג'ברשת של תקינות פוליטית;את הוזלת ערכו של התואר האקדמי; את הדבקות העיקשת בשיטות הוראהשאבד עליהן הכלח ופספוס מהפכת האינטרנט; את הנתק בין תוכניות הלימודיםלבין צורכי החברה ושוק העבודה; ואת תכסיסי השיווק והמיתוג שבעזרתםמפתים את הצעירים להירשם למוסדות ולקורסים שפג תוקפם.אבל הספר הזה אינו רק תמונת מצב מדכדכת של אליטה אינטלקטואליתשמרנית, שעוצמת עיניים מול רוחות הזמן ובוגדת בשליחותה החברתית. לצדהביקורת הנוקבת מציעים תמר ועוז אלמוג חישוב מסלול מחדש ומַ עבר למודלרענן של מחקר והשכלה, שמותאם למאה ה־21. -- כריכה אחורית.​ 

רוב האנושות מעדיפה שלום על פני מלחמה, ועדיין כולנו במלחמה מתמדת, כיצד ייתכן הדבר?" כתב זיגמונד פרויד לאלברט איינשטיין. מתוך פרספקטיבה זו מחברי הספר מציגים את המלחמה, תוך הכרה באופייה ובתמורה שחלה בה עם הזמן. מנהיגים צבאיים ופוליטיים כושלים - או מתמהמהים - בזיהוי של תמורה זו וגורמים בכך למוות מיותר של מיליונים. השינויים הטכנולוגיים גרמו למלחמה הטוטאלית, שעיקרה שילוב של האזרחים בהכרעה הצבאית שהחל נפוליאון ושהגיע לשיאו במלחמה העולם השנייה, שבה, לראשונה בהיסטוריה, נהרגו יותר אזרחים ומלוחמים. בנוסף, התודעה האזרחית ההולכת וגוברת על התודעה הצבאית (צפון קוריאה ואיראן הן המדינות היחידות שעדיין מונהגות על עקרונות של תודעה צבאית וכוח צבאי) יצרה מלחמה מסוג חדש, שבה הגרעין והטרור מהווים שחקנים ראשיים יחד עם או מול המרחב האזרחי. על המלחמה הוא ספר מרתק שמציג את אופייה המשתנה של המלחמה לאורך 2500 השנים האחרונות: מימי מוקדון ועד נפוליאון, שבהם מלחמות הוכרעו בקרב שנמשך יום אחד בלבד ותוצאותיו חרצו את גורלן של יבשות, דרך מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה, עד ימינו. -- ‏כ‏ריכה אחורית.

ניר ברקת הוא מן האנשים שנולדו להנהיג. כשנפצע בלבנון, נלחם שלא יורידו לו פרופיל כדי שיוכל להתמנות למ"פ; אחרי ההצלחה בהייטק וההשקעה המוצלחת ב"צ'ק פוינט", הפך את הפילנתרופיה לדרך חיים; כשגילה איך מתנהלת עיריית ירושלים, החליט שהגיע הזמן לחולל שינוי, השאיר מאחוריו את עסקיו ויצא לדרך חדשה, ולא התייאש גם כשהפסיד במערכת הבחירות הראשונה.לאחר שנבחר לראשות העיר, חולל בה מהפך והפך את ירושלים מעיר שהבדיחות על אודותיה גרסו שהדבר הטוב ביותר בה הוא הכביש לתל אביב לעיר שוקקת חיים ותרבות שנהנית מצמיחה כלכלית חסרת תקדים, עיר שצעירים בוחרים להישאר בה.זו היתה מהפכה מתוכננת היטב, ואת כל זאת עשה ברקת תמורת שכר של שקל לשנה.בספר מרתק שכולו שיעור מאלף בניהול ובהנהגה, משרטט ברקת את דרך עבודתו ואת תפיסת העולם שלו, ומספר בכנות על האתגרים שאיתם התמודד בניהול עיר כה מורכבת: מהמאבק הבלתי מתפשר על חיים טובים יחד במסגרת הסטטוס קוו, דרך המלחמה מול האוצר על עתידה של העיר ועד ההתמודדות עם טרור בעיר מעורבת - כולל המקרה שבו נטרל בעצמו מחבל בכיכר צה"ל. באותה כנות מספר ברקת גם על חייו האישיים: מה קורה לאדם שמגלה יום אחד שהוא לא צריך לעבוד יותר, מה גורם לו בכל זאת לבחור להמשיך לשרת את הציבור ולחולל שינוי במדינה שלו, ומה המחיר שמשלמת משפחתו על ההחלטה הזאת."אם אתה רוצה לעשות, אתה חייב למצוא את הדרך. אם הדלת נסגרת בפניך תתגנב מהחלון, תפרוץ את הקיר, או תיכנס מהארובה. זו הדרך היחידה שאני מכיר והיא אף פעם לא אכזבה אותי. יש לי סבלנות. אני רץ למרחקים ארוכים". -- כריכה אחורית.

ספר זה מציע מסע אל תוך הלבטים, הערכים, האתגרים וההצלחות של מחנכים ומחנכות בישראל - בקול צלול ובגוף ראשון. הספר נכתב על רקע המתח המתמיד בין תחושת השליחות לבין השחיקה המיוחסות למורים, לצד רצון כן להאיר בזרקור גדול את מקומם האסטרטגי בעיצוב עתיד החברה. אלון פוטרמן יצא למסע ברחבי המדינה בין בתי ספר מכלל המגזרים והאוכלוסיות. הוא ביקר בכיתותיהם של כמה מהזוכים והזוכות בתחרות "המורה של המדינה" ומביא ראיונות מהשטח וסיפורים גלויי לב המתארים את ההתמודדות האישית של כל אחת ואחד מהם, שהובילה לבחירה שלא לנטוש את מקצוע ההוראה למרות התגמול והמעמד הנמוכים המתלווים לעיסוק בו. כל פרק בספר הוא טקסט בפני עצמו, ויחד הם מספקים מבט רחב ומקיף על תפקיד המורה ועל החינוך בישראל. -- ‏כ‏ריכה אחורית.

מדריך כתיבה זה מיועד לסטודנטים ולכל המעוניינים לכתוב בצורה בהירה, משכנעת ותמציתית. חלקו הראשון מלמד כיצד להתגבר על דחיינות ועל מחסומי כתיבה ומציג את הדרישות הבסיסיות של כתיבה אקדמית: מבוא, גוף העבודה, סיכום, שאלת מחקר, טענה, כללי ציטוט, הצעת מחקר ועוד. ייחודו של 'איך כותבים' הוא בניסיון לפרוץ אל מעבר לדרישות הבסיסיות האלה ולשפר את יכולותיכם גם בהיבט היצירתי של הכתיבה: איך למצוא נושא? אילו שאלות כדאי לשאול כשאתם קוראים יצירה או מאמר? כיצד לגבש טענה מקורית?חלקו השני של המדריך מלמד כיצד לכתוב בצורה מרתקת ואפקטיבית בז'אנרים אחרים: טור דעה לעיתון; רשימת ביקורת על חיבור עיוני; ניתוח והערכה של יצירה בדיונית; כתיבה על אדם: דמות היסטורית, דמות ספרותית, אמן או הוגה ומסה אישית. -- ‏כ‏ריכה אחורית.

ספר חובה המשלב דיון היסטורי עם חזון מדיני. המחברים מעלים על נס את נכונותם של ראשי ממשלה ישראלים ממחנות שונים לקבל החלטות קשות ולא תמיד פופולריות שהשכילו לאזן בין אינטרסים חיוניים של המדינה ובין שיקוליהם הפוליטיים. הקריאה בספר מחזקת את הצורך הדחוף כיום לקבל החלטות אמיצות היודעות לשלב את צורכי הביטחון עם החזון הציוני שיבטיח את עתיד ישראל כמדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי" (פרופ‘ שלמה אבינרי, לשעבר מנכ“ל משרד החוץ). - כריכה אחורית.

המושג "חינוך הומניסטי" זכה בשנים האחרונות לפרשנויות רבות ומגוונות כל כך, עד כי נדמה שהיום רבים מקבלים אותו מבלי שיבררו לעצמם במדויק מהם אותם עקרונות חינוכיים שהם מאשרים. הספר להמשיך את השיחה מבקש להשיב רוח חדשה במפרשיו של החינוך ההומניסטי ולהציג בתוך כך תפיסה מובחנת ומצומצמת שלו כחינוך המוגדר באמצעות מטרה פדגוגית ראשית וכלי פדגוגי עיקרי. מטרתו של החינוך ההומניסטי היא עילוי האדם: פיתוח אישיותם של החניכים והחניכות וסיוע להם בהפיכתם לאנשים בוגרים, אחראים, אוטונומיים ועשירים ברוחם. הכלי הפדגוגי העיקרי שלו הוא ההפגשה: הפגשתם של החניכים עם יצירות טובות, עתיקות וחדשות מתחומי הספרות, השירה ומדעי הרוח. אנשי החינוך ההומניסטי הם האחראים לחולל פגישה דיאלוגית, יוצרת, מתפתחת ומפתחת בין החניכים לבין היצירה. את העקרונות הללו פורס המחבר במהלך הספר ומזמין את המורים והמורות לנסות ולהעניק חינוך כזה לתלמידיהם... -- ‏כ‏ריכה אחורית.

הספר מיועד לחוקרים, לסטודנטים, למנהלים, למורים, ליועצים ופסיכולוגים חינוכיים, לבעלי תפקידים באגפי חינוך למיניהם ולאנשי שטח, המתעניינים בהתפתחות הילדים בחברה הערבית בישראל. אך גם מי שמתעניין בילדים ובני נוער המשתייכים לחברה היהודית בישראל יצא נשכר ממנו. אלה ואלה יבינו טוב יותר את האתגרים החינוכיים הניצבים בפני מערכות החינוך ברמה הארצית וברמה המקומית.-- אתר מכון מופ''ת.

 

 

אחרי הכרך הראשון, חלום התבונה, שסיפר את תולדות הפילוסופיה מראשיתה ועד המאה ה-16, מופיע עתה הכרך השני הזה, חלום הנאורות, שמוביל את הסיפור הלאה אל המאות 18-17, התקופה שבה התחילה להתגבש הפילוסופיה המודרנית. דקארט, הובס, שפינוזה, לוק, לייבניץ, יום, וולטר, רוסו... כל השמות הגדולים האלה הופכים בכתיבתו המבריקה של גוטליב לסיפורים מרתקים, מעשירים, ובלתי-משעממים בעליל. ואת שני הכרכים האלה עתיד להשלים כרך שלישי, שימשיך את הסיפור עד ימינו. - כריכה אחורית.

בין השנים 1390 ל-1414 המירו רבים מיהודי ספרד את דתם לנצרות. המרה זו הייתה אחת התופעות החשובות בתולדות היהדות בימי הביניים. גירושם של היהודים מספרד ב-1492 היה תוצאה ישירה של גל ההתנצרות שהחל מאה שנים קודם לכן והביא לסופה של הקהילה היהודית החשובה בימי הביניים, מבחינה דמוגרפית ותרבותית. ספרים רבים עסקו בתיאור ההיסטורי של ההמרה ההמונית לנצרות ובסיבותיה החברתיות, התרבותיות והפוליטיות. אך במפתיע, כל הדיונים האלו מתבססים על מקורות משניים. ספר זה הוא הניסיון הראשון לעסוק באופן שיטתי בהגותם של כלל המומרים האידיאולוגים בספרד. יהודים אלו, שהשתכנעו באמיתת הנצרות, יצרו אידיאולוגיה בעלת מאפיינים ייחודיים, שהשפיעה רבות על יהדות ספרד והייתה אחד הגורמים המרכזיים להמרה ההמונית. ספר זה דן בהגותם הדתית של חמישה מומרים ספרדים שהתנצרו בין תחילת המאה השתים-עשרה לתחילת המאה החמש-עשרה: פטרוס אלפונסי, אבנר מבורגוס, פבלו דה סנטה מריה, ג'רונימו דה סנטה פה ופדרו דה לה קבלירה. כל החמישה המירו את דתם לנצרות בבגרותם, בעת שהיו דמויות ידועות בקהילה היהודית. -- אתר המו"ל.

מילון זה הוא פרי מחקר שנמשך כשלושה עשורים על אוצר המילים הייחודי ללשון הגאורגית היהודית המדוברת בימינו, לרבות המרכיב העברי המשובץ בה. המחקר מבוסס על עבודת שדה רבת-שנים שנערכה במקומות שונים בגאורגיה ובארץ. אוצר מילים זה משקף את ייחודי הלשון והתרבות ובמידה רבה גם את האנתרופולוגיה וההיסטוריה של קהילת יהודי גאורגיה. -- אתר המו"ל.