קריסה לתהום, אובדן שאין להשיבו, נפילה שנחווית כעצב תהומי, תחושת מוות, אי-קיום, תעתוע וחוסר פשר במישור האישי, לצד שקיפות חברתית, דיכוי וניצול במישור החברתי – אלה החוויות שבהן מתבונן באופן רב-תחומי ומעמיק הספר אין קץ לאין שובך. רקפת אפרת הולצר מציעה המשגה חדשה להתנסויות אלה – ״שלילה כפולה תהומית״ – על יסוד ההנחה שלמופעיהן בתחומי החיים השונים קיים מבנה משותף. ההמשגה נשענת על הפרה של ״חוק השלילה הכפולה״ הלוגי. במקור, חוק זה קובע ששלילה של שלילה שקולה לחיוב (״לא לא״ פירושו ״כן״). במבנה החריג המוצע כבסיס להבנת ההתנסויות הנדונות, שלילת השלילה מייצרת שלילה נוספת, עמוקה יותר, והיא למעשה מניעה תנועת שלילה רקורסיבית, אינסופית – כמעין מערבולת חסרת מפלט. פעולות מודעות או לא-מודעות כגון הטלת ספק, הכחשה, שלילה פסיכולוגית או אי-הכרה באדם כשווה ערך, הן כולן אקטים של שלילה שהכפלתם מניעה את אותה תנועת סחרור לופתת והרסנית.
הספר פותח בסקירת משמעות השלילה ו״עבודת השלילי״ בלוגיקה הקלאסית, בפילוסופיה ובפסיכואנליזה. חלקו המרכזי מראה כיצד המבנה המוצע מכונן את תפיסת הספקנות הפילוסופית, את המבנה הנפשי המלנכולי ואת ״שפת השלילה״ של המלנכולי/ת כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתיבה פואטית ובקליניקה, כמו גם את הדיכוי החברתי של נשים הממוקמות ב״שוליות מצטלבת״ ועוד. נושאים אלה ואחרים נידונים בצורה נגישה ומרתקת, בין השאר באמצעות קריאה ביצירות מהספרות והשירה העולמית. ״שלילה כפולה תהומית״ יוצרת מצב שממנו יקשה על היחיד או הקבוצה החברתית להיחלץ בכוחות עצמם. אולם אין זה מצב חסר תקווה. היציאה ממנו אפשרית, לטענת המחברת, בעזרת יחסים עם זולת מחייב ומחויב. כפי שמנסח זאת עמנואל לוינס: ״רק האחר יכול לומר הן, החיוב מגיע ממנו״. -- מעטפת אחורית.