למנהלים, לסוציולוגים, לכולם

הספר "דימויים של ארגון", המשתמש במטאפורות כדי לתאר תהליכים ארגוניים, יכול לסייע לא רק לסוציולוגים בבואם לחקור ארגון, או למנהלים בבואם לייעל אותו – אלא גם לכל מי שרוצה להבין את החברה שבה הוא חי

אחת מהסצינות הזכורות ביותר של צ'רלי צ'פלין היא מהסרט האילם "זמנים מודרניים", ובה נראה צ'פלין, בדמות הנווד, משמש כשפן ניסיון לצעקה האחרונה בתחום הארגונים: מכונת המייעלת את תהליך העבודה, מאכילה את העובד באופן אוטומטי, ומאפשרת לו להמשיך בעבודתו ללא הפסקה ובקצב הולך וגובר עד אשר נטרפת עליו דעתו. הסרט יצא בתקופת השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, ויש בו ביקורת גלויה על הארגונים המודרניים, בשל עודף המיכון התעשייתי שלהם והרדיפה המתמדת אחר יעילות – שבמסגרתה נשכחים לא פעם העובדים עצמם.

ואכן, המטאפורה הקלאסית שליוותה את מדעי הארגון, מאז התהוותו של תחום המחקר הארגוני, הייתה המטאפורה המכנית: הארגון כמכונה. "תחום המחקר הארגוני נוצר על ידי מהנדסים, שלקראת סוף המאה ה-19ותחילת המאה ה-20 התחילו לבחון מה קורה בתוך מפעלים וארגונים, והשתמשו בידע המכני שלהם כדי לפתור בעיות של ניהול ייצור, ולאחר מכן גם של ניהול בני אדם", מסבירה ד"ר ניצה ברקוביץ', העורכת המדעית של הספר דימויים של ארגון. "כך, נוצר עולם בצלמם ובדמותם. כל הבעיות הוגדרו כבעיות טכניות, שיש לפתור אותן באמצעים ארגוניים טכניים, וארגון יעיל היה ארגון שפועל כמו מכונה יעילה, כולל חלוקת תפקידים מוגדרת וברורה, יחסים ברורים בין התפקידים, היררכיה כאמצעי מרכזי לניהול יעיל של הארגון, וצורת תקשורת בה ההוראות יורדות מלמעלה למטה, והדיווח עולה מלמטה למעלה. הדימוי המכני היה הדימוי המרכזי שדרכו נבחן ארגון, עד שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20".

דימויים של ארגון, ספרו של גארת מורגן, מומחה להתנהגות ארגונית, משתמש במטאפורות כדי לתאר תהליכים ארגוניים. באמצעות דימויים, המתחלפים מדי פרק, בוחן הספר את הארגון מזוויות שונות, ומאפשר הבנה מורכבת ומשולבת של התהליכים המתרחשים בו. הספר, שראה אור בשנת 1986, נחשב לספר פורץ דרך בתחום ההתנהגות הארגונית, וגם היום, כמעט 25 שנה לאחר שנכתב, הוא נלמד הן בבתי ספר לניהול והן בחוגים אחרים העוסקים בארגונים, כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה. עברית היא השפה ה-15 שאליה הוא מתורגם. הוא רואה אור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

הארגון כמערכת פוליטית

התפיסה של הארגון כמכונה רווחה, כאמור, עד שנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, אז החלו לדבר יותר על ארגונים כעל אורגניזמים (מטאפורה נוספת לה מוקדש פרק בספר), ומאוחר יותר החלו להתייחס גם לנושא הרגשות, ולתת מקום למאפיינים הפסיכולוגיים של הארגון. יתרונו הגדול של הספר דימויים של ארגון הוא היותו ספר בעל דגש יישומי מאוד, מחד גיסא, ובעל גישה סוציולוגית, המאפשרת לבחון את התהליכים הארגוניים בגישת מאקרו, ובעין ביקורתית, מאידך גיסא. "אחת השאלות מעניינות בתחום חקר הארגונים היא השאלה למה ואיך, בנקודת זמן מסוימת, מרבית הארגונים מאמצים פרקטיקה ניהולית מסוימת שמוחלפת לאחר פרק זמן בדרך התארגנות אחרת. באופן מפתיע, התשובה במרבית המקרים היא לאו דווקא למטרות יעילות", אומרת ד"ר ברקוביץ'. "אימוץ של פרקטיקה ארגונית יכול, למשל,  לנבוע ממטרות פוליטיות,  וממניעים כמו צבירת יוקרה, צבירת כוח, או כי זו הדרך שנתפסת כנכונה. בכל הנוגע להתנהלות ארגונית, אם כן, יעילות, גם אם תהיה המטרה המוצהרת, ולרוב היא המטרה המוצהרת, אינה בהכרח המטרה האמיתית".

"בהקשר זה", מוסיפה ד"ר ברקוביץ, "חשוב לשאול שתי שאלות: איך מגדירים יעילות, ולמי זה יעיל. ברגע ששואלים את השאלות האלה, איננו מזהים את האינטרסים של המנהלים עם האינטרסים של הארגון, ואנו יוצרים הבחנה בין האינטרסים של הראשונים לבין האינטרסים של קבוצות אחרות – דבר שמנהלים בדרך כלל אינם עושים. המטאפורה הפוליטית רואה את הארגון כזירה שבה נאבקות קבוצות שונות, שלכל אחת מהן יש ראייה אחרת של הדברים ואינטרסים אחרים. המנהלים הם רק קבוצה אחת מני רבות בתוך הארגון, שלכל אחת מהן יש אינטרסים. האינטרסים של הקבוצות השונות מתנגשים לא פעם ויוצרים קונפליקט, וכל הקבוצות פועלות במטרה לצבור כוח".

הארגון כמוח

השוואה נוספת אותה עורך הספר היא בין הארגון לבין המוח האנושי. "ראייה של הארגון כמוח, למשל, מאפשרת לבחון את כל התהליכים הארגוניים והמאפיינים הארגוניים כתהליכים קוגניטיביים של איסוף מידע, עיבוד מידע, למידה וקבלת החלטות ", אומרת ד"ר ברקוביץ'. "שאלה מעניינת שיכולה לעלות בהקשר זה היא: כיצד משפיעות על התהליכים הארגוניים טכנולוגיות מידע חדשות, או טכנולוגיות תקשורת חדשות. האם, למשל, בעקבות כניסת האינטרנט אנחנו משנים את האופן שבו אנחנו אוספים מידע בארגון? כיצד מוטמעות טכנולוגיות חדשות בארגון? כיצד הן משמשות לפיקוח על עובדים?"
"התשובות לשאלות אלו מורכבות. אין ספק שכניסה של טכנולוגיות חדשות משנה את התהליכים הפנימיים בתוך ארגון. מנגד, ניתן לטעון שהטכנולוגיות אולי השתנו – אבל התהליכים הם אותם תהליכים, וכעת הם משתמשים בשיטות פיקוח ואיסוף מידע שונות. הספר מנסה, באמצעות תפיסה של הארגון כמוח, לבדוק את השינויים, ואת הדרך שבה ארגונים מתנהלים, הן ברמה הפנים-ארגונית, והם ברמה החוץ-ארגונית, כלומר בקשר שהם מנהלים עם ארגונים אחרים. גם בהקשר זה יש, כמובן, דגש יישומי חזק, וגם פן סוציולוגי-מחקרי".

הכלאה בין מטאפורות

אחד מיתרונותיו הבולטים של הספר דימויים של ארגון טמון דווקא במה שנראה בתחילה כחיסרון: היעדרה של פרדיגמת-על ושאיבה מתחומי מחקר שונים. "היות שהספר מעצב את הדימויים שלו מתוך עולמות ושדות מחקר שונים, ניתן לעשות שילוב בין מטאפורות, מה שמאפשר ניתוח מעמיק יותר והבנה רחבה יותר של תחום הארגונים", אומרת ברקוביץ'. "אם אני לוקחת את מטאפורת המוח ואת המטאפורה הפוליטית, למשל, אני יכולה לבחון את האופן שבו מעבד הארגון מידע, ואיך הוא מפרש אותו מבחינה פוליטית, ומכאן להסיק איך עוצבו בארגון תהליכים לקבלת החלטות. למשל, השאלה איזו מידע לאסוף, לכאורה שאלה של יעילות נטו - היא שאלה שיש לה גם היבט פוליטי. על פי התפיסה הרווחת, ככל שיש לנו יותר מידע, כך נוכל לפעול בצורה רציונלית יותר. אולם מחקרים מראים, שארגונים משתמשים באחוז קטן מאוד של הידע שבידיהם בתהליכי קבלת החלטות. כלומר, איסוף המידע עצמו נעשה לעיתים למטרות פוליטיות, כדי להראות שהארגון מתנהל בצורה רציונלית".

"בנוסף לכל אלו", מסכמת ד"ר ברקוביץ, "הספר מאפשר לנו לראות ולהבין תהליכים רחבים אשר מתרחשים בחברה בכלל, לאו דווקא לצורכי מחקר או לימוד של ארגונים. דרכי הגלובליזציה, ארגונים רב-לאומיים, תהליכי שליטה בארגונים – כולם תהליכים ארגוניים שניתן לבחון אותם באמצעות המטאפורות שבספר דימויים של ארגון. הספר, אם כן, יכול לשמש לא רק סוציולוגים לצורכי מחקר, ולא רק מנהלים בבואם לייעל ארגון – הוא יכול לסייע לכל מי שרוצה להבין את החברה שבה הוא חי, ולדעת מה מניע את התהליכים שלו, ואיך לפעול בו בצורה הטובה ביותר".