קהילה יהודית ייחודית

סדרת הספרים "יהודי תימן: היסטוריה, חברה, תרבות", בוחנת את ייחודיות קהילה זו ואת ההשפעות שספגה הן מסביבתה המוסלמית והן מקהילות יהודיות אחרות, ומאירה תופעות כמו משיחיות, השכלה ופוליגמיה

מבין כל הקהילות היהודיות שהתקבצו אל ארץ ישראל - קהילת יהודי תימן היא אחת הקהילות המובחנות ביותר. קהילה זו ספגה מסביבתה לא מעט ערכים בתחומי הדת, התרבות, האמנות, התרבות החומרית, ועוד. סדרת הספרים "יהודי תימן: היסטוריה, חברה, תרבות", מאת פרופ' בת ציון עראקי קלורמן, כוללת שלושה כרכים, הבוחנים היבטים שונים בחיים התרבותיים, החברתיים וההיסטוריים של קהילת יהודי תימן, מתוך שלוש נקודות מבט: ההיסטוריה הייחודית של קהילת יהודי תימן; קשריה עם מרכזים יהודיים שונים והשפעותיהם עליה; והדיאלוג בין יהודי תימן לבין הסביבה המוסלמית.

תופעת המשיחיות

נושא אחד הנבחן מתוך שלוש נקודות מבט אלו הוא תופעת המשיחיות ותנועות משיחיות. "אחרי התנועה השבתאית, תנועתו המשיחית של שבתאי צבי במאה ה-17, שסחפה אחריה כמעט את כל העולם היהודי, יהדות תימן הייתה הקהילה היחידה בעולם היהודי שקמו בה לא פחות משלושה טוענים משיחיים, שפעלו כולם במחצית השנייה של המאה ה-19", אומרת פרופ' עראקי קלורמן. "אפשר ללמוד מתופעה זו על הקשר ההדוק של הקהילה היהודית בתימן עם קהילות יהודיות אחרות בעצם הניסיון לממש את הרעיון המשיחי, המשותף לכל הקהילות היהודיות. אחד מהמשיחים הללו, שוכר כחיל השני, אפילו צבר לעצמו מאמינים בקהילות מחוץ לתימן, כגון הודו, עדן, מצרים ורוסיה".

"הרעיון המשיחי בתימן מדגים גם את הקשרים עם הסביבה המוסלמית, מכיון שהתנועות המשיחיות היהודיות קמו לאחר הופעת טוענים משיחיים מוסלמים, והמשיח היהודי כונה מהדי - הכינוי למשיח המוסלמי. גם רעיונות אפוקליטיים מוסלמיים אחרים נכנסו לתוך האפוקליפטה היהודית בת הזמן, והמשיחים היהודים משכו אליהם תומכים מוסלמים, שראו בהם מבשרי משיח, המעידים על בואו של העידן האפוקליפטי".

מודרניזציה והשכלה

גם בכל הקשור לרעיונות של מודרניזציה והשכלה מתייחדת קהילת תימן לעומת קהילות יהודיות אחרות, היות ורעיונות כאלה חדרו אליה, החל מסוף המאה ה-19, והטביעו את חותמם - למרות שהיא מעולם לא הייתה נתונה להשפעתו הישירה של הקולוניאליזם המערבי. "בניגוד לארצות האסלאם האחרות, שהיו נתונות לקולוניאליזם ישיר או עקיף, תימן נשארה כמעט נקייה מהשפעות מערביות, וגם כשכבר נכבשה בשנת 1872 - היה זה על ידי העות'מאנים", מסבירה פרופ' עראקי קלורמן. "עם זאת, רעיונות על השכלה חדרו לקהילת יהודי תימן, דרך עיתונות יהודית שהגיעה לשם ודרך נוסעים יהודים שהגיעו לתימן".

"אחד המאפיינים המעניינים של רעיונות אלו הוא הופעתה של תנועת השכלה, הידועה בשם תנועת "דור דעה", או "דרדעים" - עיוות מלגלג שנתנו להם מתנגדיהם, העיקשים. הדרדעים שאפו להשליט עקרונות רציונליסטיים על חיי הקהילה היהודית, להסיר ממנהגיה השפעות קבליות מאוחרות ולחזור למנהגי תימן הקדומים ו"הטהורים". הגישה הטהרנית הזאת הייתה מבוססת על כתבי הרמב"ם, אבל יש בה זיקה גם לרעיונות של קבוצות אסלאמיות מודרניות של אותה תקופה, ששאפו גם הן להחזיר את האִסלאם לקדמותו הטהורה, לפני שחדרו אליו "קלקולים" מאוחרים. לדוגמה, אחד הנושאים שבהם נלחמו הדרדעים בעיקשים היה נושא הקבלה המעשית, האמונות בשדים והעלייה לקברי צדיקים - בדומה למודרניסטים האסלאמיים, שנלחמו במיסטיקה הסופית ובפולחן הקדושים. פעילותה של תנועת "דור דעה" הובילה לסכסוך בתוך הקהילה היהודית, שפילג אותה לשני מחנות יריבים, סכסוך הידוע בשם "מחלוקת עיקשים ודרדעים".

מעמד האישה

בדומה לקהילות יהודיות רבות, גם בקהילת יהודי תימן הוגבלו תפקידי הנשים למשק הבית, ובאופן פורמלי הן הודרו מהחיים הציבוריים, אולם לא פעם הייתה להן השפעה מכרעת על תפקידים חברתיים, בעיקר בכל הקשור לחיי הבית והמשפחה. "באופן מסורתי, לדוגמה, היה זה תפקידו של אב המשפחה להשיא את בניו ובנותיו, והוא זה שהיה צריך לבחור את השידוך. אולם לא פעם התערבו הנשים בבחירה, קיבלו מידע על החתן או הכלה הפוטנציאליים, והעבירו לבעליהן מידע סלקטיבי, שהשפיע על בחירתו", אומרת פרופ' עראקי קלורמן. "מעמדה של האישה בתוך המשפחה התחזק כאשר העמידה צאצאים, ובעיקר כאשר עסקה במלאכות המביאות פרנסה כמו אריגה, רקמה, קדרות או קליעת סלים מקש".

"אחד הדברים העיקריים המייחד את קהילת יהודי תימן מקהילות יהודיות אחרות הוא הפוליגמיה - ריבוי הנשים. "חוק דרבנו גרשום" (המאה ה- 10) אוסר פוליגמיה, אולם קהילות יהודיות במדינות אסלאמיות, שבהן מותר ריבוי נשים לפי חוקי השריעה, לא קיבלו את החרם. עם זאת, בעוד שבמהלך המאה ה- 20 פסק המנהג כמעט לחלוטין בקהילות ישראל במזרח, יהודי תימן דבקו בו; מקרים של פוליגמיה קיימים בקרב בני הקהילה שנותרו בתימן אפילו בימינו אנו. זאת, בעיקר עקב שלושה גורמים: ייבום - כאשר הבעל נפטר לפני שנולדו לו ילדים, אלמנתו נישאת לאחיו גם אם הוא נשוי ואב לילדים; עקרותה של האישה - במקום לגרשה כמו שהיה נהוג בקהילות אחרות, מותר לבעל לשאת אישה שנייה; נישואי "מותרות" במקרה של בעל מבוסס כלכלית, שיכול להרשות לעצמו לשלם את דמי המוהר ולקחת לו אישה נוספת ולכלכל אותה ואת צאצאיה. אולם, לאחר העלייה לארץ ישראל ובהשפעת החברה המודרנית הסובבת, הלך ופחת מנהג ריבוי הנשים עד שכמעט ונעלם בקרב קהילת יוצאי תימן בישראל".