יוכי לוי - החרדית הראשונה בתפקיד יו"ר אגודת סטודנטים

שמי יוכי לוי בת 39 נשואה לנחמן ואמא לשישה ילדים מופלאים: שירה, נועה, הדס, שוקי, קובי ואביטל.
את התואר ראשון התחלתי בחודש מרץ 2018 בסמסטר ב כשהייתי בחודש רביעי להריוני השישי של ביתי אביטל. ההתחלה לא הייתה קלה. אבל כמו בכל דבר הרושם הראשוני היה מכריע. כקורס ראשון ופרונטלי באוניברסיטה החוויה הייתה רבת עוצמה ונחקקה עמוק בזכרוני, המנחה המופלאה, עמיתים בקורס, האווירה הנעימה בקמפוס. כל אלה תרמו לחוויה הראשונית שגרמה לי לרצות להמשיך בלימודים ודווקא כאן באוניברסיטה הפתוחה.
ברשותכם, חייבת להמחיש בפניכם את המשמעות של הלימודים כאימא חרדית למשפחה ברוכת ילדים כאישה עובדת במשרה מלאה, וכסטודנטית. כדי להצליח בלימודים ובכל "התפקידים" המשמעות היא לקום בשעה 5:30 בבוקר לנסוע למשרד בת"א בשעה 6:00 ושם, לפני שכל העובדים מתחילים להגיע בשעה 8:00 להספיק: להקשיב להקלטות של שיעורים, לעמול על תשובות לעבודות הגשה- הממ"נים וללמוד למבחנים. מכיוון שכאשר אחזור הביתה לא אוכל לשבת ללמד כי יש לקחת את הילד לחוג או להתכונן עם הילדה למבחן או לקחת את הגדולה לרופא או את התינוק והילד לגן השעשועים וכן הלאה. את לא חופשייה לעיסוקייך ותמיד יש סדר עדיפויות,  במשך כל תקופת הלימודים ניסיתי שילדיי לא ייפגעו והם עמדו בראש סדר העדיפויות שלי.
כך, למעשה התחלתי תואר בניהול עם חטיבה בלוגיסטיקה ולאחר שני סמסטרים בעצה של יועצת לימודים החלטתי לשנות כיוון. המטרה שהצבתי לעצמי היא "תואר ראשון הוא הדרך, ותואר שני הוא המטרה" כך יצאתי לדרך כשברשותי תעודת הוראה של משרד החינוך כי כשאני רוצה להגיע ליעד עלי למצוא את הדרך הנכונה. כעת כשאני נמצאת באמצע התואר שני היעד שונה וכעת "תואר שני הוא הדרך - הדוקטורט הוא  המטרה" אני מאמינה בכוח רצון ומעבירה מסר זה  לילדיי.
נפוליאון בונפרטה אמר: " אם לא תשאף להיות גנרל, גם חייל פשוט לא תהיה" וזה לגמרי נכון.
כך, במרוצת הדרך נעשיתי גם יושבת ראש אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה.
נוסף על תפקידי כאמא, עובדת וסטודנטית, רוח ההתנדבות מפעמת בביתנו וכך בתמיכתו של בעלי היקר שבעצמו מתנדב כחובש מד"א לאחר שירות צבאי בחיל האויר, התחלתי להתנדב באגודה. ראשית, בשנת 2020 הקמתי מדור תרבות לסטודנטים הדתיים והחרדים "מדור חברה ודת" בהמשך הייתי רכזת קמפוס רמת אביב ושימשתי אוזן קשבת לסטודנטים בקמפוס ולבסוף מוניתי לחברת ועד מנהל באגודה. בקדנציה שעומדת להסתיים נבחרתי ליו"ר אגודת הסטודנטים מתוך התרגשות ואחריות רבה שעיקרה לדאוג לצרכים השונים של כ-50,000 סטודנטים. זה לא פשוט ולא קל אך הרצון לעשות ולקדם דברים בוער בתוכי.
בתפקיד  זה גיליתי בעצמי כוחות חבויים, ויכולות שרכשתי בתפקיד ובלימודים כאן האוניברסיטה הפתוחה. נדרשתי לגלות רגישות, הכלה ורכות לצד עקשנות ותקיפות כשליחת ציבור המייצגת  קולם של הסטודנטים.
כחרדית ראשונה בתפקיד יו"ר אגודת סטודנטים של האוניברסיטה הגדולה בישראל, נטלתי על עצמי את המשימה בכובד ראש ורצינות, מתוך תקווה שאבצע את התפקיד בנאמנות מתוך כבוד הדדי לכל סטודנט וסטודנטית שפונים אליי וכמובן בעבודה משותפת מול הנהלת המוסד ושלוחותיה.
היו ויש  עדיין רגעים לא פשוטים, נבחר ציבור חשוף לביקורת בכל עת אך אני בוחרת לקבל הכול בהבנה. א אני מאמינה ומסוגלת להציע גשר בין מגזרים שונים כי כך חונכתי בבית הוריי שיחיו, שהם עצמם עולים מצרפת.
ההורים והסבים שלי מציעים לי מודל לחיקוי ה. סבא שלי שיאריך ימים, ניצול שואה ללא אב ואם בנה את עצמו מהבסיס. הוא עשה תואר בחשבונאות באוניברסיטה בשטרסבורג, הקים מוסד לימודים לבנות בצרפת ולאחר מכן התעניין בתחום ההיסטוריה וכתב ספרים בצרפתית בנוגע לתפיסת עולמו על השואה le défi spirituel (האתגר הרוחני)
אני רוצה להודות למשפחתי היקרה על העוגן והתמיכה, לבעלי היקר שתמיד כאן בשבילי בכל נושא. ולילדיי האהובים שללא עזרתם לא הייתי מצליחה בכל אחד מהתפקידים שלי.
ואחרון חביב לאכסנייה שלי. הבית שלי בשש השנים האחרונות, האוניברסיטה הפתוחה!  תודה רבה על ההזדמנות ללמד ולהתקדם, תודה על הזכות להיות כאמא לסטודנטים שלנו. אחרי הכול, אנחנו חולקים את אותם ילדים והשאיפה שלנו שווה. שיהיה טוב ונעים וכיף בבית שלנו האוניברסיטה הפתוחה.