מתוך נאומה של ירדן בטקס קבלת התואר, מאי 2019:
ערב טוב,
חיכיתי הרבה מאוד זמן לרגע הזה. אני בטוחה שגם אתם. ואני נרגשת להיות כאן הערב.
כבר בילדות, תמיד הייתי ילדה שאוהבת לחלום. כשגדלתי קצת, הבנתי שאני יכולה גם להגשים את החלומות שלי. חלומות הם המוטיבציה לקום בכל בוקר, הדרך ללמוד על עצמך ולעצב את דמותך.
החלום שלי התחיל בגיל 3 בדירה קטנה בנתניה. ישבתי עם אמא מול הטלוויזיה וצפינו במשחקים האולימפיים שנערכו אז בברצלונה. ואז שאלתי: ״אמא, איך אפשר לקנות כרטיס לאולימפיאדה? אני רוצה להשתתף".
והיא ענתה לי: ״מאמי, אי אפשר לקנות כרטיס, צריך לעבוד מאוד מאוד קשה כדי להגיע לשם״ – וזה הרגע שבו נולד החלום שלי.
אז עוד לא ידעתי באיזה ענף ספורט ואם בכלל אני אוהבת ספורט. אבל כבר אחרי 3 שנים התחלתי להתאמן בג׳ודו. התאהבתי בספורט הזה. לא ידעתי שאגיע לאן שהגעתי. מה שכן ידעתי - שאני מאוד מאוד רוצה ואעשה הכול כדי להשיג את החלום.
בהדרגה כמות האימונים וההשקעה שלי בג'ודו גדלה, והזמן שביליתי בבית ספר פחת. היה לי מאוד קשה לשלב בין לימודים לספורט: במשך כמה שנים טובות, התעוררתי בכל יום ב-6 בבוקר לאימון, ומשם ישר לבית הספר ומשם ישר לאימון נוסף.
בתיכון, הקושי גבר והמתח בין הלימודים לספורט היה גדול מדי. ישבתי לשיחה עם ההורים שלי. ההורים שבלעדיהם לא הייתי מי שאני ולא הייתי מגיעה לכל התארים שזכיתי להם. אמא שלי היא בעלת תואר ראשון באדריכלות ותואר שני במשפטים, אבא שלי מצליח מאוד בתחומו אך מעולם לא למד במוסד אקדמי.
הסברתי להם שקשה לי לשלב בין הלימודים והספורט וביקשתי להפסיק ללכת לתיכון ורק לגשת לבגרויות.
הייתם צריכים לראות את הפנים של אמא שלי באותו הרגע ....
אחרי שהם חשבו על זה יחד היה לנו הסכם - אנסה לגשת לכמה שיותר בגרויות ואם לא אצליח לסיים אשלים הכול בזמן השירות הצבאי. הרגע הזה היה מכונן עבורי.
בסופו של דבר, השלמתי את תעודת הבגרות במהלך השירות הצבאי, ועוד לפני שהשתחררתי אני הצעתי שאתחיל ללמוד באוניברסיטה – הייתם צריכים לראות את הפנים של אמא שלי באותו הרגע .....
בשלב הזה, הייתי כבר ספורטאית מקצוענית: הייתי מתאמנת פעמיים בכל יום ובין האימונים היו לי טיפולי פיזיותרפיה, פסיכולוג, זמן התאוששות – ואין זמן לכלום. ואם זה לא מספיק מורכב: בערך מחצית מהשנה עברה עלי בתחרויות ובמחנות אימונים בחו"ל.
לאף מוסד אקדמי לא היה פתרון עבורי, עד שהגעתי לפגישת הכרות באוניברסיטה הפתוחה. לימודי האופק והשיעורים באינטרנט היו כמו כפפה ליד עבורי, בתור מישהי שאין לה זמן לכולם מעבר לג׳ודו וששוהה הרבה בחו״ל זה היה הפתרון המושלם.
זכיתי לפרגון בלתי פוסק מהאוניברסיטה והמרצים, במיוחד משרית בוכריס שליוותה אותי ועזרה לי כל כך ואני מודה לה על כך מאוד.
אני רוצה להודות לאוניברסיטה הפתוחה על פתרון אידיאלי לנו הספורטאים, שמייצגים את המדינה בכל העולם וזוכים לספר לכולם שזכינו בממשק ומערכת לימודים אידיאלית.
לאחר שסיימתי רשמית את התואר חשבתי לעצמי מה יותר קשה: להיות אלופת עולם, מדליסטית אולימפיאדת או לסיים תואר באוניברסיטה הפתוחה ב-7 שנים. עד היום אני לא יודעת לענות על זה, אבל אני שמחה שהשגתי את שלושתם. הספורט לימד וחינך אותי להיות חדורת מוטיבציה, וכשאנשים אומרים לי שאי אפשר וזה קשה אני מוצאת את הדרך להוכיח שהכול אפשרי אם עובדים קשה ובאמת רוצים.
מברכת את כולכם, תודה רבה!