טדי קישינבסקי- בארנק שלי יש מפרט, כרטיס סטודנט של האו"פ ורוח צה"ל

קוראים לי טדי, טדי קישינבסקי, ואני רוצה להתחיל בפרט מרתק–
לגיטריסט של להקת Queen, שנחשב לאחד הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים, יש דוקטורט באסטרופיזיקה!
כן כן, שמעתם נכון, דוקטורט באסטרופיזיקה, שאותו השיג תוך כדי סיבוב הופעות בלתי נגמר ברחבי העולם.
השאלה המתבקשת היא –איך הוא הצליח לשלב הכול? ומבלי ללמוד בפתוחה?
בעיניי המקור לתשובה נובע מתובנה בסיסית של דיון פילוסופי עתיק על החיים.
לפי משנתו של ויקטור פרנקל, בספרו "אדם מחפש משמעות", כל אדם שואף להשיג בחייו לא כוח או תענוגות, אלא משמעות. אך מהי אותה 'משמעות'? גישה נפוצה כיום גורסת כי 'משמעות' טמונה בלקיחת אחריות. אחריות אישית וקולקטיבית. לכן, התובנה היא שהמפתח להצלחה בחיים טמון במוכנות שלנו לקחת על עצמנו כמה שיותר אחריות.
בתור בן למשפחת עולים מברית המועצות, את התובנה הזו נדרשתי לדקלם עוד כשהייתי עוּבַּר.
אגב, את התואר שלי לא עשיתי בפילוסופיה, אלא במדעי המחשב - מה שאומר שאני עדיין לא הבן הרופא והפסנתרן (כי זה אחי הגדול).
חמוש בתובנה המרתקת הזו וברצון עז להגשים אותה בעצמי, יצאתי לדרך.
מילדות שאבתי השראה במקביל מאמא שלי, מנהלת בכירה בתחום המחשבים, ומאבא שלי, מוזיקאי מחונן.
למרות הקיטוב בין שני התחומים, ההרמוניה ביניהם תמיד הצטיירה בעיניי כטבעית.
בתור גיטריסט שאפתן, התגייסתי לתפקיד טכנולוגי משמעותי בצבא, ושנה לאחר הגיוס התחלתי גם ללמוד באוניברסיטה הפתוחה.
הנה לכם נימוק מושלם מדוע בארנק שלי יש מפרט, כרטיס סטודנט של האוניברסיטה הפתוחה ואת רוח צה"ל.
בתפקיד בצבא הוכשרתי והשכלתי רבות, אך חסרה לי השלמה תיאורטית איכותית לפרקטיקה שרכשתי.
כל מוסד אקדמי אחר היה דורש ממני לבחור אחד מבין שלושת אורחי החיים – חייל, סטודנט או מוזיקאי – אבל רק האוניברסיטה הפתוחה אפשרה לי להיות גם וגם וגם.
אך לקיחת אחריות מרובה מקבלת את מלוא המשמעות רק בעזרת מחויבות לעבודה קשה ושאיפה להצטיינות.
כנראה בגלל זה הסופ"ש הראשון בתחילת הסמסטר כולו ממ"ן 11.
הסופ"ש האחרון בסמסטר? ממ"ן 15, ממ"ן 16, ממ"ן 17, ממ"ח 1, ממ"ח 2, פרוייקט בפרולוג (למרות שהקורס הזה לא מוצע יותר), עבודה סמינריונית וכמובן – ממ"ח 3. המהדרין, אגב – מוסיפים גם את ממ"ח 4.
במהלך המאמצים שלי לכבוש את יעדי ההצטיינות המדוברים, הצטרפתי למלגת פר"ח בשיתוף עמותת יד לילד המיוחד. פר"ח היא תוכנית לאומית להשפעה חברתית ע"י חונכות של סטודנטים לילדים במצוקה.
ליוויתי חניך מוכשר בעל צרכים מיוחדים במשך שנתיים, ובמהלכן נתנו השראה אחד לשני להצטיין בלימודים וגם הצלחנו! אני באוניברסיטה הפתוחה, והוא בביה"ס היסודי.
 
לקראת סיום התואר התקדמתי בצבא לתפקיד ראש צוות פיתוח. כמפקד מקצועי ואישי לחיילים, אני מיישם מדי יום את הכלים שרכשתי במהלך התואר ועמל בצורה אקטיבית על מנת להנחיל אותם בסביבת היחידה ובהכשרות השונות.
כולי תקווה שהדבר יוביל לכך שעוד כמה חיילים צעירים ילמדו 'מתמטיקה בדידה' בקיץ הקרוב בין הביקורים שלהם בים. גם וגם!
 
בקשר לתחום המוזיקה – אמנם עוד לא הופעתי בקיסריה אלא בחדר שלי (עם חלון סגור), אך לאחרונה הצטרפתי ללהקה אמיתית ובעוד חודשיים תהיה לנו הופעה בתל אביב (מול קהל שאפילו צריך לשלם על כרטיס!).
בראייה לעתיד - אני מתכנן להשתלב בתעשיית ההייטק הישראלית ולהתקדם באקדמיה. כמו שאמרנו - גם וגם וגם.
 
בהזדמנות זו, אני מבקש להודות בשם הבוגרים לחברי הסגל האקדמי והמחלקות השונות על התרומה והחשיבות המכרעת שלכם בליווי תהליך הלימודים. הנגשתם לנו את האמצעים ואת המנגנונים הנכונים ללמידה בצורה מיטבית, וכך עיצבתם את חווית הלמידה שלנו. בניהולכם את הקורסים השונים ותוכניות הלימודים, סייעתם לנו להצטיין בכישור היוקרתי והמבוקש ביותר לכל תפקיד משמעותי בתעשייה – אסטרגיית הלמידה העצמית.
ביצעתם עבודה נפלאה – ואנחנו מודים לכם על כך.
 
בוגרים ובוגרות יקרים ויקרות, לכל אחד ואחת מאיתנו קיים סיפור ענף, שמגולל את הדרך המורכבת שעברנו כדי לממש את מושא אהבתנו – התשוקה לידע, לימודים וסקרנות.
אותן דרכים מורכבות, רוויות במעלות ותהפוכות מתלכדות היום לכדי נקודת שיא – קבלת התואר הראשון.
אך החתירה לידע ומימוש הסקרנות אינם מסתיימים כאן, אלא מלווים ועוד ילוו אותנו במהלך החיים כנר לרגלינו.
וויל דוראנט טען ש"אנחנו מוגדרים לפי מה שאנחנו עושים באופן חזרתי". מכך נובע שהצטיינות היא בעצם הרגל.
אני מאחל לכולנו להמשיך ללמוד, לחקור, לשאת באחריות מקסימאלית ולהתרגל להצטיין בה – גם וגם וגם!