מתוך נאומו של רון דרמון בטקס קבלת התואר, מאי 2022:
בילדות הייתי מחובר לספורט עד כדי כך שהספורט הפך למרכז חיי. החלום שלי היה להגיע למשחקים האולימפיים במקצוע הטריאתלון. ב-2017, שנה לאחר הגשמת החלום, לאחר שזכיתי להיות הישראלי הראשון שהצליח להתחרות בתחום, עברתי תאונה קשה. נאלצתי לעצור הכול – את הקריירה ואת המֵרוץ (מזל שלא את החיים). נאלצתי לשנות כיוון.
הייתי מבולבל, פצוע (נפשית ופיזית), וללא תעודת בגרות. אפילו לא סיימתי 12 שנות לימוד. הייתי, ובעיקר הרגשתי, אבוד. זה היה רגע של מזל, או כמו שאני מגדיר מזל – מוכנות שפוגשת הזדמנות.
הבנתי שיש מקום שישפוט אותי לא על סמך מה שהייתי, אלא על סמך מי שאני. אבל, לחזור ללימודים אחרי שלא נגעתי בספרי לימוד קרוב לעשור? אני מספיק טוב? זה בכלל המקום המתאים עבורי? אלה שאלות לא פשוטות. ופה נכנסה האוניברסיטה הפתוחה לתמונה. כמו בספורט, האוניברסיטה הפתוחה מאפשרת הגשמה עצמית למי שרוצה וחולם ומוכן לעבוד קשה וחושב רחוק. בכל זאת, אני רץ (ורוכב, ושוחה) למרחקים ארוכים. עם ברכיים רועדות והמון התרגשות, הצטרפתי למסלול הלימודים בכלכלה.
יצאתי לדרך. עם קבלת הספרים, המטלות, הממ״נים שלמדתי להכיר טוב בהמשך, התחלתי את דרכי באוניברסיטה הפתוחה.
המסע היה לא פשוט. קצת כמו באולימפיאדה, אין קיצורי דרך. כשאתה מתכונן – אתה מוכן, כשאתה לומד ומבין – אתה עונה נכון ובסוף, ממש שם בקצה, אתה מצליח. הבנתי שאני נמצא במקום הנכון. הבנתי את זה מהגמישות של שעות הלימוד שאִפשרה לשלב גם עבודה, ומעובדה שבכל קורס השתתפו אנשים שהגיעו מרקע שונה וממגוון של תחומים. החברויות שיצרתי בלימודים לתואר יישארו איתי לעוד שנים רבות, וזה לגמרי לא מובן מאליו.
סיימתי שנה אחרי שנה עם הלשון בחוץ, כמו שאומרים. רצתי הכי חזק שיכולתי, ולאט לאט הגברתי את הקצב. היו מעט שעות שינה, והייתה עבודה במשרה מלאה. קיבלתי תמיכה אינסופית מאשתי, פני, שגילתה סבלנות בלתי נדלית גם שלימדתי אותה את תורת המחירים א. ואחר כך את תורת המחירים ב. ולצערה, אחר כך גם את תורת המחירים ג… הוכחתי לסביבה, ואולי גם לעצמי, שהעקשנות משתלמת, אבל ההשקעה עוד יותר.
ומה קורה היום, אחרי שסיימתי את התואר? אחד החברים מהאוניברסיטה שכנע אותי להמשיך ישירות לתואר שני בתחום שאני עוסק בו, מדעי הנתונים. אחרי האתגר של התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה, ולמרות שהייתי צריך להשלים חצי תואר אחר, ההתמודדות היא כבר כמעט עניין שבשגרה.
לסיכום, אציין ואומר לכל אחת ואחד מכם שהגיעו לרגע הזה – הצלחתם, ובענק. תדעו שכל יעד שתציבו לעצמכם הוא בר-השגה אם רק תקדישו לו את הזמן, ובעיקר את הכוח. ולאוניברסיטה הפתוחה – אני רוצה לבקש שתמשיכו להיות בחוד החנית, לפתח שיטות לימוד חדשניות, להנגיש את הלימודים לכל מי שחפץ ללמוד, והכי חשוב – להקשיב לקולות הסטודנטים.
תודה!