נאומה של ריקי בטקס קבלת התואר, מאי 2018:
ערב טוב,
אני נרגשת מאוד לעמוד כאן, בטקס שכל כך מהותי לי, טקס שמהווה הוכחה בשבילי שהכול אפשרי. הנה עברתי עוד שלב, חלק נוסף במסלול שסימנתי עם הרבה מאמץ - הושלם.
לעמוד כאן כבוגרת תואר ראשון זה לא ברור מאליו עבורי, בכל זאת, החיים ניווטו אותי לכוון שונה לגמרי.
אני באה מרקע חרדי. בית בו דוברים שתי שפות - אידיש ועברית ורקע של השכלה בהתאם - בסיסית ביותר.
בגיל 18 החלטתי שבשבילי מתאימה דרך אחרת. שונה ממה שהקהילה מכתיבה לי. התחלתי את חיי מחדש כעצמאית ואדון לעצמי. אבל יחד עם זאת לבד, ללא משפחה ומכרים, ללא תמיכה ובלי בסיס כלכלי מינימאלי. יצאתי לעולם ללא ידע בסיסי איתו אוכל לרכוש מקצוע ובטח שלא השכלה גבוהה. אבל למרות כל מה שלא היה, הייתי נחושה וידעתי מעומק ליבי: לא אוותר לעצמי! אמצא דרך לרכוש השכלה גבוהה ולבנות לי מקצוע וקריירה. האני החדשה - עצמאית, נחושה, אקטיבית - מחייבת אותי לממש את הפוטנציאל האישי שלי.
בתקופה הזו ניסיתי להתייצב, לדאוג למחיה, מגורים, לשמור על הראש מעל המים, גיליתי שבלי מקצוע זה לא ממש מתאפשר. עברתי לגור בעיר חדשה, חברה גם ככה לא ממש הייתה לי כי כל מי שהכיר אותי בחיי הקודמים – ניתק את הקשר. עברתי בין עבודות מזדמנות, בשעות לא שעות במטרה להצליח ליצור בסיס כלכלי. אגב בעיר הזו, באחת מהעבודות המזדמנות, הכרתי את אביב שבהמשך השנים הפך להיות בעלי ואבא לבנותי.
לימוד תואר ראשון כבר היה משימה קשה יותר. כאן כבר נדרשה רמה מקצועית גבוהה, רמת המתמטיקה והאנגלית שלמדתי במאמץ באופן עצמאי כשהשלמתי בגרויות לא הספיקה. הייתי זקוקה למיומנות ולרקע לימודי שלא היה לי.
גם מבחינה כלכלית תואר ראשון היה נראה לי כחלום רחוק. לא מצאתי דרך לממן את עצמי, להחזיק בית ברמה בסיסית ביותר, ולשלם על תואר.
במהלך החיפושים הגעתי איכשהו לאוניברסיטה הפתוחה, לא ממש ידעתי במה מדובר, לא הכרתי סטודנטים או בוגרי האוניברסיטה. נפגשתי עם יועצת שהסבירה באופן כללי את צורת הלימוד ואת מבנה התואר. ואז קפצתי למים: התחלתי את הלימודים לתואר בכלכלה בידיעה שהולך להיות מאתגר.
חלקכם מכירים את הקורס חדו"א. קורס שלרובנו היה לא קל.
עכשיו דמיינו אותי, יושבת בשיעור הראשון, שומעת מושגים שמעולם לא שמעתי. מביטה לצדדים ורואה את שאר הסטודנטים מהנהנים בראשם ודוהרים קדימה בחומר הלימוד.
לאחר שעה מתסכלת ניגשתי בהפסקה למרצה, כולי נבוכה, ושאלתי אם LOG זה ראשי תיבות, ואם כן – מה הפירוש.
ד"ר גלית גנון-ביסטולס, הביטה בי, שאלה מיד מה הרקע שאתו הגעתי לקורס וכשהסברתי לה, היא אמרה רק משפט אחד: "זה אפשרי, אם רק תרצי ואם באמת תתאמצי כדי להשיג זאת".
בשבועות הבאים היא ליוותה אותי באופן צמוד. אני זוכרת בליל שבועות, תרגלתי את אחד הקבצים שהיא שלחה לי, וכשנתקעתי שלחתי לה מייל עם כמה שאלות, לא שמתי לב שהשעה היתה 1:00 בלילה, הופתעתי מאוד כשקיבלתי מייל חוזר תוך כמה דקות עם הסבר מקיף על הנושא, הסבר שאיפשר לי לשבת עוד כמה שעות על הקובץ ולהתקדם בחומר הלימוד. מבחינתה היא שידרה ששמחה לעזור, ואני בהתאם הרגשתי חופשייה להעזר.
לאחר שעות על שעות של תרגולים, חזרות, הסברים ולא מעט כישלונות - עברתי את הקורס בהצלחה. ולא סתם בהצלחה – אלא בציון 100. אני נזכרת באושר שהרגשתי כשקיבלתי את ההודעה עם הציון, רגע שלא אשכח.
למזלי המרצים שליוו אותי גם בהמשך התואר היו מדהימים, תומכים, מכוונים. בעזרתם ועם המון המון השקעה הצלחתי להתגבר על הקושי האקדמי. אבל לאורך כל התואר, ובעצם כל החיים שלי באותו תקופה, הקושי הכלכלי הפך מאיים יותר ויותר. להחזיק בית עם כל ההוצאות המשתמעות מכך, ולממן תואר ראשון כשכל ההכנסה שלי היא מעבודות מזדמנות - לא היה ממש בר השגה. בהתחלה נרשמתי רק לקורסים בודדים בהתאם למה שיכולתי לממן אבל זה לא הספיק. רציתי להתקדם הרבה יותר.
שלחתי בקשות למלגה מהאוניברסיטה וכתבתי "אני רוצה להשכיל, אני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר, אעשה את מירב המאמץ לצמצם את הפער, ואפילו אסיים בהצטיינות אבל לשם כך אני צריכה את עזרתכם שתאפשרו לי ללמוד".
לשמחתי, בקשתי נענתה, זכיתי לקבל יד מושטת לעזרה ממשפחת שקורי הנפלאה, משפחה שתומכת בסטודנטים מצטיינים באוניברסיטה הפתוחה. המלגה הנדיבה והמתמשכת שקיבלתי הקפיצה אותי באופן משמעותי, אפשרה לי להמשיך בתואר בקצב מהיר עם הרבה פחות דאגות. ואכן אני מתרגשת שאני אומרת, שאני, ריקי, בוגרת תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה בהצטיינות!
אני כבר כמעט 8 שנים חיה את חיי החדשים, כעת אני באמצע הדרך להיות בוגרת תואר שני, גם הוא באוניברסיטה הפתוחה. היום אני עם עבודה קבועה בבנק לאומי בתפקיד ניהולי מספק ביותר. אבל יותר מזה, בניתי לי קן מיוחד משלי, עם בן זוג תומך שמכוון אותי למימוש עצמי באופן מקסימאלי, יחד הקמנו משפחה ואנחנו הורים להילה בת שנתיים וחצי ולהדר בת ארבעה חודשים. יש לי משפחה מדהימה, חברים טובים, עבודה מספקת והשכלה גבוהה שרק מתפתחת עם השנים.
נשאר לי להגיד תודה לכל אלו שליוו אותי לאורך כל הדרך, לצוות מרצים מקצועי, קשוב, אכפתי, מסור, שבזכותם רכשתי את השכלתי. לאלו שמאחורי הקלעים, לדיקן הסטודנטים, למשפחת שקורי שבלעדיהם זה לא היה קורה, והכי חשוב לבעלי, אביב, שתמך ודרבן לאורך כל הדרך מתוך אמונה שאני יכולה וזה בר השגה.
ולכם נותר לי להגיד כל הכבוד! היו גאים בהשיגכם, המשיכו לשאוף גבוה, להציב לעצמכם מטרות גם אם נראות מאתגרות, התוו לעצמכם את החיים בהם אתם מאמינים. וזכרו שאין דבר העומד בפני הרצון!
תודה רבה