מתוך נאומה של אודליה אלבו בטקס קבלת התואר, יולי 2021:
נשיאות נכבדה, סגל האוניברסיטה, נכבדיי ומכובדיי, בני המשפחות, בוגרים יקרים.
ערב טוב
בראשית דבריי ברצוני להודות על הכבוד והזכות הגדולה שנפלו בחלקי לשאת דברים על במה מכובדת זו בשם הבוגרים כולם. בתוך ההתרגשות הראשונית נוכחתי לדעת שמשימה זו אינה קלה כלל, אפילו קשה יותר מכתיבת סמינריון.
כיצד זה אדבר בשם חבריי הבוגרים? כולנו עברנו כאן דרך ארוכה ורצופת חוויות, למדנו מדע ומחקר אבל לא פחות מכך למדנו את כוחה של נחישות, התמדה, מחויבות, וחתירה למצוינות, כל אחד ואחת בנתיב היצירה האישי והייחודי רק לו ולא בכדי הגענו עד הלום! אך דווקא בשל השונות הקיימת בינינו, בחרתי לשתף אתכם הערב בסיבה שהובילה אותי אל עבר מחוזות העשייה, בנתיב היצירה האישי שלי.
כלקוית ראייה עברתי כברת דרך ארוכה מהיום התואר
שנרשמתי כסטודנטית לאוניברסיטה הפתוחה. האוניברסיטה סייעה לי בתחום ההנגשה לאורך שנות לימודיי.
אני נושאת בגאווה גדולה את הייחודיות שלי ואני ממשיכה ומוכיחה בעיקר לעצמי יום-יום כי אין דבר העומד בפני הרצון.
לקות הראייה היא פרט שולי בחיי. והסיבה בגינה אני עומדת על במה זו מתחילה לפני כ – 15 שנים, כשבני מחמלי היה אך תינוק זעיר, רק בן שלושה חודשים, כשמצאנו את עצמנו בטיפול נמרץ אחרי תגובה אלרגית חריפה לחלב. התמהמהות של כמה דקות עלולה הייתה לעלות לנו בחייו. לימים גילינו שאיתן שלנו מולטי אלרגי, אלרגי לחלב, סויה, ביצים ובוטנים, וכבר מעל עשור שאנחנו משפחה אלרגית. אני בכוונה אומרת משפחה אלרגית, כי גילוי האלרגיה מסכנת החיים הפכה אותנו למשפחה מודעת, דרוכה ובעיקר חרדה.
כבר מעל לעשר שאני פעילה ציבורית לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות והעלאת המודעות לאלרגיות מזון.
במסגרת פעילותי, ייעצתי לוועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת ישראל, אני שותפה לכתיבת חוזרי מנכ"ל משרד החינוך, תקנות משרד הבריאות, קידמתי הצעות חקיקה והייתי שותפה פעילה לקידום חוק האפיפן - אותו מזרק שקיים היום בכל בית ספר, גן ומעון. הובלתי את שינוי התקנה לפיקוח על המזון וניהלתי מאבק עיקש שארך 3 שנים לאחר שגיליתי שילדים עם מחלות כרוניות במוסדות החינוך הוחרגו מכיסוי ביטוחי רק בשל מוגבלותם – ואני שמחה לבשר לכם שהעוול תוקן והחל משנת 2019 הורחב הכיסוי הביטוחי לכלל התלמידים וכ – 2.3 מיליון תלמידים בישראל שווים הם.
במשך השנים גמלה בי ההחלטה שעליי לצאת ולהציל חיים פשוטו כמשמעו וכיום אני מתנדבת במד"א כחובשת בכירה ובעוד מספר מיזמים.
והנה כי כן, במקביל ללימודים ולעשייה הציבורית נבחרתי לאגודת הסטודנטיות והסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה כאשר אחת ממטרות העל שלי הייתה לתת דגש לייצוג סטודנטיות וסטודנטים עם מוגבלות. לשמחתי וגאוותי חבריי באגודה זכו להכיר את האחר, השונה והמיוחד וכמו כן למדו לפתוח את ליבם לנתינה, לחמלה, להקשבה, להכלה ולקבלת האחר.
חוויית הלמידה באוניברסיטה הפתוחה שחרטה על דגלה יחס אישי לסטודנטים ומצוינות אקדמית, איכותית ובלתי מתפשרת, העניקה לנו הבוגרים בעיקר את האמונה כי עבודה קשה היא המפתח להצלחה, ואלו בהחלט תרמו להישגיי הלימודיים.
בוגרים ובוגרות, זה הזמן לקצור את פירות העבודה הקשה שהשקענו במהלך התואר, את ההשכלה שקיבלנו ואת הכלים שרכשנו ושישרתו אותנו בהמשך דרכנו המקצועית - זכרו כי המשכיל באמת, מעולם לא סיים את לימודיו.
ולסיום, אני רוצה להודות לאישי אבי וילדיי איליי ואיתן - תודה לכם על אורך הרוח שגיליתם, על ההקרבה, על הפרגון, העידוד והאהבה שלולא הענקתם לי לא הייתי עומדת כאן היום ומגשימה חלום. אמר אייזיק ניוטון: "אם הרחקתי לראות הרי זה משום שעמדתי על כתפיהם של ענקים".
תודה לכם.