מתוך נאומו של מרום גולדשמיט בטקס קבלת התואר, יולי 2021:
ערב טוב,
אני מתרגש להיות כאן הערב.
את הנאום הזה אני מקדיש לאמא שלי, אתי גולדשמידט, שכל חייה עודדה אותי למצוינות, רגישות ואנושיות, ושלמרבה הצער, לא זכתה להגיע לרגע המרגש הזה.
אפתח בכמה מילים אישיות,
החברים הקרובים שלי ידעו להגיד שתמיד עשיתי דברים בצורה קצת שונה, אז גם הפעם, אתחיל מהסוף ואגיד שגם עכשיו כשאני עומד כאן על במה זו, אני עדיין לא לגמרי מעכל את המעמד, ואת הרגע המרגש והמכובד הזה. הגעתי היום לקבל את התואר השני במנהל עסקים, אותו סיימתי כמצטיין דיקן, וזאת לאחר שבשנה שעברה קיבלתי את התואר הראשון שלי בהנדסת תעשייה וניהול, שגם אותו למדתי באוניברסיטה הפתוחה.
הסיבה שהטקסים הם שנה אחרי שנה, היא כי התחלתי את התואר השני לפני שסיימתי את התואר הראשון, וזו עוד נקודה לזכות האו"פ, שמראה לאן אפשר להגיע עם הגמישות שהיא מאפשרת. האוניברסיטה הפתוחה דגלה בלימוד מרחוק בכלל, ובאופק בפרט, שנים לפני שהקורונה הפכה את הזום לפופולארי. חוץ מהגמישות, מה שיפה ומיוחד באוניברסיטה הפתוחה, בין היתר, הוא שניתן למצוא את כל סוגי האנשים מכל סוגי הרקעים, מכל מקום בארץ, ומכל שלבי החיים. בין אם חיילים במהלך שירות סדיר, או הייטקיסטים במשרה מלאה. אנשים שמשלבים את התואר בחייהם, בלי לעצור, בכל גיל.
גם הסיפור שלי הוא אחד מאותם סיפורים לא שגרתיים. לאוניברסיטה הפתוחה הגעתי בטעות במרכאות. באותה תקופה עבדתי ברפאל בצפון הקריות, וגרתי בנהריה. המוסד האקדמי הקרוב ביותר היה במרחק של כשעה נסיעה, וזה לא היה פרקטי עבורי, אז החלטתי לעשות אפיק מעבר של שנה אקדמית, ואז לעבור למרכז וללמוד במוסד אחר. אחרי שנה כבר גרתי במרכז, אבל בחרתי להישאר ללמוד באו"פ, פשוט כי זה התאים לי. מה שהתחיל כברירת מחדל בלית ברירה, הפך לשגרה שאפשרה לי לנהל חיים מלאים ועמוסים, במקביל לתואר, אבל את זה אני לא צריך לספר לכם, כי אני בטוח שכל מי שנמצא ונמצאת כאן הערב, כבר מכיר את זה טוב מאוד!
עם השנים, הקשר שלי לאוניברסיטה הפתוחה הלך והתהדק, ובמהלך התואר השני במנהל עסקים, נעניתי לקול קורא שיצא בבקשה להקים מועדון יזמות לאוניברסיטה הפתוחה. הסכמתי, בין היתר כדי לטפל באחד הדברים שהיו חסרים לי כסטודנט, הנטוורקינג האישי והעסקי. היום אני אחד המנהלים של מועדון היזמות של האוניברסיטה הפתוחה, ובמסגרת המועדון אנחנו מעבירים הרצאות תאורטיות וסדנאות מעשיות, שעוזרות למי שמתעניין ביזמות להגשים חלום, וליצור קשרים משמעותיים, גם אישיים וגם עסקיים.
בנוסף לסדנאות ולהרצאות של המועדון, כדי להנגיש את התכנים לכולם, החלטתי ליצור פודקאסט.
לפודקאסט שאני מגיש, קוראים "אופן פור ביזנס", והוא מספר את סיפורם של יזמיות ויזמים עם סיפורים מעניינים, שמטרתם להקנות כלים מעשיים וגם להוות השראה לכל מי שיש לו זיקה, אפילו אם רעיונית, לתחום היזמות והעסקים.
כשמסיימים פרק בחיים, ותואר הוא בהחלט פרק משמעותי, תמיד נשאלת השאלה: "מה עכשיו?", או "אז מה זה נתן לי?". ממש לפני כמה שבועות, חבר שאל אותי במה עזרו לי התארים שלי, במיוחד בהתחשב בעובדה שאני עובד בהייטק, ולא בתחומים שלמדתי בתואר. זו שאלה טובה, אבל לא לקח לי הרבה זמן לענות לו שכל קורס וקורס שלמדתי בשני התארים, שינה לנצח את האופן שבו אני מסתכל על העולם.
בחרתי דווקא להשתמש במילה מסתכל. ההבדל בין לראות לבין להסתכל, הוא שכשרואים, מביטים במציאות כפי שהיא, בצורה לא ביקורתית, ובלי להבין בהכרח מה רואים.
המילה להסתכל נגזרת מהשורש המקראי "שין כף למד", של חוכמה ותבונה, ומשמעה להתבונן (מלשון בינה): גם לראות וגם להבין מה רואים .
אז כששואלים אתכם מה התואר תרם לכם, תוכלו גם אתם לענות שלפני התואר ראיתם, ועכשיו אתם מסתכלים.
תודה!