יהודית נגה - הרחבתי את ארגז הכלים שלי בידע מקצועי וכישורים חדשים וחיוניים

אני שמחה ונרגשת לעמוד כאן הערב ולשאת נאום בשמכם - בוגרים ובוגרות יקרים ויקרות.
ברשותכם אתחיל מהסוף  - לפני כשבועיים צוין יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, כארבעת אלפים במספר, בהם דודי, אשתו וילדיו שלא זכיתי להכיר. הורי שרדו מסע רגלי מפרך והגשימו חלום של דורות- לעלות לירוסלם, ירושלים. למרות האובדן הגדול, הכאב והטראומה הורי בחרו בתקומה, יצרו חיים חדשים ובנו כאן בית. בית שבו חונכנו שבנחישות, התמדה ואמונה אפשר להגשים כל חלום, בית שבו עודדו אותנו להשכלה גבוהה ומצוינות והמעמד הזה, הערב הזה,  הוא ההוכחה לכך !
קוראים לי יהודית נגה, נשואה ואמא לשניים, הערב יחד אתכם בוגרים ובוגרות אני מסיימת את לימודי התואר השני שלי, מסע אליו יצאתי לפני כשלוש שנים, כשאני אמא צעירה לעומרי בן השלוש. ואם אומר את האמת – לא חשבתי שאלמד לתואר שני, כבר עבדתי בתחום השיווק שאני מאוד אוהבת, בארגון מסודר, חשתי סיפוק רב וחוויתי עשייה משמעותית. אבל הבנתי שאם אני רוצה לפתח את הקריירה שלי, להמשיך לצמוח ולהתקדם במסלול החיים, עלי להרחיב את ארגז הכלים שלי בידע מקצועי וכישורים חדשים וחיוניים.
לצערי המציאות בה נתונים צעירים וצעירות ממוצא אתיופי היא עגומה. שוק העבודה מציע לצעירים וצעירות כמוני - מוכשרים, שאפתנים, בעלי מוטיבציה ומשכילים, חוסר שוויון תעסוקתי, פערי שכר עצומים, אפליה גלויה וסמויה, מציאות שמתקיימת לא רק בתעסוקה אלא גם בחינוך, ברווחה ולמעשה בכל תחום בחברה הישראלית.
דברי אינם מבוססים על תחושות או רגשות שלי, אלא מסתמכים על נתונים ומחקרים מעמיקים המתועדים ומאושרים בדוחות ממשלה, כמו למשל  ד"וח פלמור, דו"חות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שאני מזמינה אתכם לעיין בו.
למרות זאת, או אולי דווקא משום כך,  הרצון שלי להתפתחות מקצועית ולמידה היה חזק, חיפשתי, בדקתי, השוויתי וכל הדרכים הובילו אותי לכאן – ללימודי תואר שני באוניברסיטה הפתוחה, כבר בפגישות הראשונות נוצר חיבור מיידי, נחשפתי לתכנית מלגות שמציעה האוניברסיטה לבני העדה אתיופית ושמחתי על ההזדמנות, האמון והרצון של האו"פ לנסות לתקן את המצב שתיארתי באמצעות תכנית ייחודית זו. באו"פ נהניתי משיטת לימודים מהפכנית שהכניסה לחיי את נפלאות הזום והלמידה מרחוק עוד לפני כניסת הקורונה לחיינו, מנחים מהשורה הראשונה, כאלה שחיים את השטח, הרצאות חדשניות, קורסים מעניינים ותכנים פרקטיים שיכולתי להטמיע כבר בשגרת העבודה שלי. הכרתי חברים וחברות לספסל הלימודים, מכל שכבות הגיל, מאזורים שונים בארץ ובעולם, זו באמת הייתה חוויית למידה שונה, מיוחדת ומפרה. אחרי שני הסמסטרים הראשונים שבהם הרגשתי שאני מתמודדת בהצלחה ונהנית - שזה לא פחות חשוב,מאתגר הלימודים, ההורות והמשרה מלאה, החלטנו להרחיב את המשפחה ובשיא גל הקורונה הצטרפה הלל למשפחה, בתום חופשת הלידה חזרתי לעבודה ולשמחתי קודמתי לתפקיד מנהלת שיווק. 
בסיום לימודי התואר השני, החלטתי להתקדם לתפקיד הבא, ברגשות מעורבים עזבתי את תפקידי מזה שש שנים בארגון "עולים ביחד", ארגון שהוא שליחות, שחרט על דיגלו להוביל משימה לשינוי חברתי- שינוי תפיסות וסטראוטיפים בחברה הישראלית כלפי יוצאי אתיופיה. השינוי הזה מתרחש ולאט לאט מחלחל בחברה הישראלית. אך החברה הישראלית לא נמצאת עדיין במקום שאני רוצה עבורי, עבור הילדים שלי, עבור הילדים שלכם. ומעל במה מכובדת זו, אני פונה אליכם, בוגרים ובוגרות, אנחנו דור העתיד של המדינה לא רק בהובלה ופיתוח שוק העבודה אלא ביצירת חברה ישראלית הוגנת, צודקת ושוויונית, יחד נצליח ליצור שינוי, לאחות את הקרעים, לכל אחד ואחת מכם יש אפשרות להשפיע על הסביבה שלו, בעסק שלכם, בארגון שבו אתם עובדים, או אפילו בגן של הילדים שלכם – לבחור להיות חלק מהשינוי ולא להיכנע לדעות קדומות ולסטראוטיפים. בוגרים ובוגרות יקרים, כעת בסיום הלימודים והגשמת המטרות האחריות היא עלינו, להיות קשובים, מעורבים, הוגנים ונכונים להשפיע ולקדם סדר חברתי נכון יותר וצודק. עשינו למעננו בעמל רב ובנחישות ובהחלט מגיע לנו מחיאות כפיים, עכשיו הזמן שלנו להחזיר חזרה לחברה הישראלית, העזו הובילו ושנו, היו אלה שמאמצים את ההזדמנות ומשנים את המציאות!
לבסוף, אני רוצה להודות בשמי ובשם כל הבוגרים להורים ולמשפחות שתמכו, ליוו ועודדו לאורך כל הדרך, תודה אישית למשפחה היקרה שלי, להורים שלי, אהרון וברכה ההשראה שלי, לאהובי אישי- נתן ולילדיי המתוקים, הכל אני עושה למענכם!
תודה לאוניברסיטה הפתוחה, על החדשנות, על ההזדמנות , על הבית שהיה ועודנו!
בוגרים ובוגרות- עשינו את זה! אני מאחלת לכם ולכן הצלחה רבה בהמשך הדרך!