ירדן ישי – חוויית הוראה משמעותית ורלוונטית

אם אשאל כל אחת ואחד מכם מתי התחלתם ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, כמה ממנ"ים הגשתם בזמן, אצל איזה מנחה הכי נהניתם ללמוד והאם נשארתם בקשר עם חברים מהלימודים - התשובות יהיו שונות. זה הדבר היפה שהאוניברסיטה הפתוחה מאפשרת – התאמה לכל סטודנט.
אני ירדן ישי, במקור ירושלמית וכיום גרה בשכונת התקווה בתל אביב יפו. עובדת כמחנכת ומורה לאזרחות בבית חינוך קהילתי גאולה בתל אביב, חברה בקהילה ״פורום צעירים עושים שכונה״ - קהילה של בני המקום ותושבים חדשים בדרום תל אביב, ובשנתיים האחרונות גם מרכזת אותה. בעשייה שלי בשכונה אני פועלת יחד עם חבריי לקהילה, כדי לייצר מציאות טובה יותר בדרום תל אביב, על ידי יצירת קהילה ותרבות מקומית, עיצוב מדיניות והשפעה עליה.
 
כמחנכת, חשוב לי להעניק לתלמידים שלי חוויה שתאפשר להם מוביליות חברתית, ולהאמין בעצמם. בית הספר שלנו כולל אוכלוסייה מגוונת, תלמידים שנשרו מבתי הספר הגדולים בעיר, רובם ממצב סוציו-אקונומי נמוך. בין התלמידות והתלמידים לומדים יהודים, ערבים נוצרים ומוסלמים, ילדיהם של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, ולא מעט להט״בים. אנחנו מאמינים בשוויון ביניהם ובהענקת חוויית הוראה משמעותית ורלוונטית, כדי שיוכלו לעצב את חייהם בכל אופן שבו ירצו. התלמידים לומדים בכיתות קטנות, שמאפשרות קשר הדוק ויחס אישי.
 
התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה באוקטובר 2016 קורס אחד. לא ידעתי אם אמשיך ללמוד כאן, אבל החוויה הייתה טובה ונעימה ולכן החלטתי להמשיך את התואר במדעי המדינה, יחסים בין-לאומיים וחטיבה במשפט ציבורי. אני מניחה שכמוכם עברתי הרבה תוך כדי התואר: שיניתי מקום עבודה, סיימתי זוגיות אחת והתחלתי אחרת, עברתי מקום מגורים. תוך כדי התואר החלטתי להמשיך גם לתעודת הוראה באזרחות שאותה השלמתי במקביל לתואר ואקבל גם אותה הערב. אני שמחה מאוד על היכולת להתפתח מבחינה אקדמית ולימודית, במקביל ללמידה וההתפתחות שלי כאשת חינוך. בנוסף, העובדה שגם באוניברסיטה הפתוחה לומדים בקבוצות לימוד קטנות, עם הרבה יחס אישי, שוברת את המבנה המוכר של ההוראה הפרונטלית המאתגרת שקיימת במערכת החינוך הכללית והאקדמית. היא מאפשרת קשר ושיחה, מאפשרת לטעות, לשאול שאלות, להטיל ספק. לאורך השנים יצרתי קשר משמעותי עם מנחים שליוו אותי והיו שותפים לאתגרים שלי בלימודים ובחיים. זכיתי ללמוד אצל מנחים מדהימים שאוהבים את עבודתם. תוכן הלימודים של התואר במדעי המדינה ומשפט ציבורי היה מעניין וחשוב ביכולת לפתח חשיבה ביקורתית, לראות את הצרכים הבסיסיים של האדם ואת היכולת של האנושות לעשות רע או טוב.
 
אני מגיעה ממשפחה של 16 ילדים, מתוכם 11 ילדי אומנה ואימוץ מכל הרקעים, העדות והדתות -  יהודים, נוצרים, אתיופים, רוסים. ההורים שלי התחילו להביא ילדים באומנה כשהייתי בת שנה וחצי, ולתוך העולם הזה גדלתי. ההחלטה של הוריי לגדל כל כך הרבה ילדים שהוצאו מהבית על ידי הרווחה ולתת להם בית חדש, נתנה לי המון ביכולת לקבל את האחר, להבין מהו כאב, לא לוותר ולהאמין במעשה. לאורך הלימודים נדרשתי לא פעם להתפנות ולסייע לאחיי ואחיותיי, חלקם כבר הורים בעצמם, עקב החשיפה שלהם לסיכונים ולקשיים רגשיים וכלכליים. כעובדת במערכת החינוך בישראל, נדרשתי לעבוד להשלמת הכנסה על מנת לכלכל את עצמי ולסייע לאחיי ולאחיותיי.
 
במהלך הלימודים ליוו אותי הוריי, הן כלכלית והן מוראלית. אמא שלי עזרה לי בקבלת ההחלטות, דחפה אותי להמשיך וללמוד. אבא שלי ליווה אותי לאורך כל הקורסים, התעניין בלמידה, קרא איתי מאמרים וספרים לממ״נים ולסמינריונים, ותוכן הלימודים הפך לחלק מהשיח שלנו, יצר בינינו שפה משותפת וקרבה. אני מלאת הוקרת תודה לשניהם. וכמובן לחברותיי, לצוות בית הספר ולבן הזוג שלי, שעודדו אותי להמשיך ולסיים את התואר ותעודת ההוראה.
אני מודה מאוד לכל המנחים שלי לאורך השנים – הן במסלול של התואר הראשון והן במסלול תעודת ההוראה. כמחנכת, אני יודעת כמה חשוב לדעת שהייתם משמעותיים לסטודנטים שלכם. מכולכם קיבלתי הרבה, ואני מעריכה זאת מאוד, כמו כל הבוגרות והבוגרים. אני מבקשת להודות בשם כל הסטודנטים לסגל האוניברסיטה – המנחים, סגל הייעוץ וסגל המנהלה, על הליווי והיחס האישי, על המקצועיות וההשקעה.
 
אנו מסיימים היום תקופה ארוכה, זאת כפי שהאוניברסיטה הפתוחה מאפשרת - לימודים ופיתוח אישי תוך כדי חיי היום-יום.
אני מבקשת לאחל לכולנו שנדע להוקיר את תקופת הלימודים בפתוחה, שנדע להשתמש בידע שצברנו במקצועות שבחרנו כדי להשפיע ולהרבות בעשיית טוב, כדי להוביל לשינויים, כדי להיות דמויות משמעותיות בחברה, ולהפוך את החברה בישראל לצודקת, שוויונית, סולידרית – ופתוחה!