מתוך נאומה של חנאן בטקס קבלת התואר, מאי 2017:
שלום רב לכולם,
קהל נכבד, כבוד רב בשבילי לעמוד היום מולכם ולשאת דבריי כבוגרת תואר ראשון של האוניברסיטה הפתוחה.
השמחה שלי היום מתמזגת בדמעות: דמעות של ניצחון. דמעות של הגשמת חלום שנדמה היה בלתי אפשרי. דמעות של אישה בדואית בת 40, אם ל-9 ילדים, מיישובי הפזורה הבדואית, שנלחמה בכל נפשה כדי להגיע לרגע הזה ולעמוד כאן היום.
התחתנתי בגיל 18. באותה תקופה, לפי המסורת והמנהגים הקפדניים אצל הבדואים, היה אסור לנשים לצאת לבד – ללמוד או לעבוד. אחרי התלבטות ומחשבות רבות, העזתי לבקש מבעלי לצאת מהבית ואמרתי לו שאני רוצה להתחיל ללמוד.
המחסומים היו רבים: המצב הכלכלי היה קשה ובנוסף לא הייתה דרך להגיע ללימודים כי כמעט לא היו אמצעי תחבורה בכפר שבו גרתי. אבל אני לא התייאשתי לדקה. בכל פעם ששמעתי שנפתח קורס או לימודים, נדנדתי לבעלי שאני רוצה ללמוד.
לשמחתי ולהפתעתי, לאחר שילדתי את בני הרביעי, בעלי תמך בכך שאתחיל ללמוד. בהתחלה למדתי בקורס "עוזרת גננת" ובקורס "הדרכת אמהות" והתחלתי לעבוד. לקחתי קורס תופרות, קורס תכשיטים ואח"כ קורס הפעלת משפחתון. ואכן לאחר הרבה מחשבה ולמידה החלטתי להקים משפחתון – כדי שאוכל להתפרנס בעבודה שלא מצריכה ממני יציאה מהבית.
ושוב – אחרי תקופה מסוימת, הרצון להתקדם והשאיפה לידע לא הפסיקו. ראיתי בעצמי אישה שאפתנית שרוצה להתפתח. רציתי להיות מחוברת יותר לחברה ולדעת ולהבין מה קורה סביבי. רציתי ללמוד באקדמיה. ישבתי לשיחה עם בעלי והחלטנו יחד שאתחיל בלימודים האקדמיים. והמקום הכי טוב להתחיל הוא – האוניברסיטה הפתוחה.
הלימודים היו מאתגרים מאוד עבורי. בתקופות מסיימות אפילו רציתי להפסיק כי הקשיים היו גדולים מדי. בגלל שאני גרה בפזורה, המסע אל מפגשי ההנחיה היה ארוך ומייגע – הליכה ארוכה ברגל, המתנה לאוטובוס, נסיעה והכל בשעות הערב. במיוחד בחורף עם הגשם – זה היה קשה מאוד. האשמתי את עצמי על ההחלטה להתחיל ללמוד וחששתי מאוד מכישלון. אבל תמיד הגיע אלי עזרה ותמיכה מבעלי היקר שלא הפסיק לתמוך בי. בסופו של דבר, סיימתי את התואר בלי להיכשל באף קורס במהלך הדרך – והשלמתי את לימודי תוך 3 שנים.
התנאים באוניברסיטה הפתוחה נתנו לי ההזדמנות לסלול את הדרך שלי. הקבלה הפתוחה ובנוסף, שעות הלימוד המותאמות למי שעובד, שיטת הלמידה מרחוק, התמיכה בכל הרמות – כולם עוזרים ליכולת ולהצלחה של סטודנטית כמוני. התחלתי את הלימודים שלי באוניברסיטה עם האמונה שהאישה הבדואית יכולה לסלול את דרכה למרות הכול - והרגשתי שהאוניברסיטה מאמינה בי בחזרה.
כאמא, הרגשתי שהזמן הממושך שהוקדש ללימודים לא פגע בחינוך של ילדיי. היום, אני גאה לסיים את התואר כשגם הילדים שלי לומדים ורוכשים השכלה: בתי, ספאא מסיימת השנה תואר במכללת קיי והיא מורה בית ספר תיכון, בני, חסן, לומד במכללת ספיר משאבי אנוש, ובן נוסף, חסיין, לומד עיתונות.
כדי להפיץ את בשורת ההשכלה והידע בחברה הבדואית, החלטתי ליזום ולפתוח את "מרכז השפות" – אני ובעלי. מרכז ללימודים והשכלה בו אני מסייעת לבנות הבדואיות ונשים בכלל ללמוד עברית. בכך אני מכינה אותן ללימודים וקבלה למכללות ואוניברסיטאות. נשים רבות לומדות במרכז וכולנו יחד מגלות ומאמינות שנשים יכולות להוביל ולהצליח.
כיום גם אני ממשיכה בלימודים – לאחר גמר הלימודים לתואר המשכתי ללימודי הוראה בחינוך מיוחד במכללת סכנין.
ברצוני להודות בשמי ובשם כל הסטודנטים המסיימים היום לאוניברסיטה הפתוחה. תודה לכל מי שנתן לי את ההזדמנות לעמוד כאן ותמך בי. אני מרגישה שהמילים מתגמדות לעומת הסיוע והנתינה של סגל המרצים הנהדר של האוניברסיטה. תודה למרצים שהיו זמינים בכל רגע שרצינו עזרה דרך טלפון או מייל. לא אשכח גם את הצוות בקמפוסים ואת ההנהלה שעומדת מאחורי הכול – כולכם לא חסכתם תמיכה והבנה, הכלה ועידוד בכל הרמות.
לכל הבוגרים: אני שמחה שהגענו ליום הזה - יום של הצלחה. אני מאחלת לכם הצלחה והרבה אושר ומקווה שכולנו לא נעמוד במקום אלא נמשיך לעוד השכלה וצמיחה ואינשאללה, לתואר שני.
לסיום, אני רוצה להודות לאדם שעמד לידי ותמך בי כל הזמן. בעלי היקר, חאלד אב לתשעה ילדיי, בוגר תואר שני במשפטים, שהיה איתי לאורך כל הדרך, מחזק ותומך. וכמובן תודה לילדים שלי. אני אוהבת אתכם יקיריי.
תודה לכם קהל נכבד על ההקשבה.