עינב שמולביץ - לכולנו יש "אנשי דלת" שמקדמים אותנו לרמה הבאה

שמי עינב שמולביץ, בת 20 ממודיעין, בוגרת תואר ראשון לכימיה ומדעי החיים, כיום חיילת במסגרת תוכנית אקדמיזציה. את הלימודים באוניברסיטה הפתוחה התחלתי באופן לא צפוי בגיל 14. באותו הזמן בנוסף ללימודים בבית הספר למדתי בקורסי העשרה לתלמידים מחוננים. המורה שלי למדעים שאל אותי כל הזמן ״מה יוצא לך מזה?״ ואני תמיד עניתי שאני עושה את זה בשביל הכיף. בכל זאת, ילדה בת 14. ביום שסיימתי את הקורס האחרון, המורה שלי שאל אותי שוב, ״מה יוצא לך מזה?״ ולאחר שעניתי שוב בשביל הכיף הוא אמר לי ״את הולכת ללמוד תואר.״ כעבור כמה ימים הצטרפתי לתוכנית ״אקדמיה בתיכון״ ובאמצע כיתה ח' התחלתי ללמוד את הקורס הראשון שלי.
כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, הרגשתי שעולם חדש נפתח עבורי. התרגשתי מאוד ללמוד את המקצועות האהובים עליי ברמה מקצועית וגבוהה. הרגשתי שסוף סוף יש מקום בשבילי שמתאים לסקרנות ולאופי שלי. לאחר שלמדתי כמה קורסים הבנתי שאני רוצה להמשיך ולא רק להמיר בגרויות, וכך התחלתי להשלים תואר מלא. למרות שבאוניברסיטה אין מחזור תלמידים מסודר, פגשתי הרבה חברים ומרצים שעזרו לי ונתנו לי השראה לאורך הדרך. הרגשתי שהגעתי למקום שלי, מקום שנותן לי להתפתח וללמוד בקצב שלי ובדרך הנוחה לי.
בשנים שלאחר מכן, לצד התואר שילבתי בחינות בגרות, תנועת נוער והדרכה בתנועת נוער, ריקוד בלהקה מקצועית כולל מופעים רבים, עבודה במשרת סטודנט במכון ויצמן מכיתה יא, תחביבים וחיי חברה. כיום, אני ממשיכה לעסוק במקצוע שלמדתי גם בצבא במסגרת התוכנית ״אקדמיזציה״, שאליה נחשפתי דרך לימודיי באוניברסיטה. אני נרגשת שיש לי זכות לתרום למדינה בנושא שאני הכי אוהבת ובטוחה שאעסוק בו גם בעתיד.
השילוב של כל הדברים היה מהנה, קשה, לחוץ, לפעמים קצת בכי אבל תמיד מספק. כל הדברים האלו היו חלק בלתי נפרד ממני ולכן לא יכולתי לדמיין את עצמי מוותרת על משהו. הלימודים באוניברסיטה הפתוחה פתחו לי דלתות ונתנו לי עצמאות ויכולת ללמוד ולשלב לימודים עם עיסוקים נוספים.
יש גישה שאומרת שיש לנו שלושה סוגי אנשים בחיים שלנו - מראה, דלת ובית. מראה   הם אנשים שמשקפים לנו את עצמנו. הם הכי נפוצים בחיים שלנו ויש לנו הרבה מה ללמוד מהם על עצמנו. האנשים הנפוצים פחות ויותר מיוחדים הם בית ודלת. בית הם  האנשים שאיתם אנחנו מרגישים הכי בנוח והכי אנחנו, בדרך כלל הם יהיו הסביבה הקרובה אלינו ביותר. דלת הם האנשים שאנחנו פוגשים לאורך החיים שפותחים לנו אפשרויות חדשות ומקדמים אותנו לרמה הבאה. הם לא תמיד יישארו להמשך הסיפור שלנו ויכול להיות שהם גם לא היו קרובים אלינו כל כך, אבל מעשה אחד שלהם, משפט או אפילו מילה שהם אמרו משנים לנו את החיים לתמיד.
המורה שלי למדעים היה דלת בשבילי. לכולנו יש ״אנשי דלת״ במהלך החיים ולפעמים (אפילו מבלי לדעת) אנחנו כאלו בשביל אנשים אחרים. עלינו לאפשר ״לאנשי הדלת״ לפתוח לנו את האפשרויות החדשות ולעבור לרמה הבאה שלנו, וועלינו לאפשר לעצמנו להיות ״אנשי דלת״ לאנשים אחרים ולעזור להם להתקדם ולהגשים את עצמם.
בסוף, הסיפור שלי ושל כולנו, הוא על האנשים שנמצאים איתנו לאורך הדרך ומשפיעים עלינו. בהזדמנות זו יש לי הכבוד והעונג להודות להורים שלי, לבן זוגי ולסביבה שלי שהיו איתי לאורך כל הדרך. אני מבקשת גם להודות בשם הבוגרים לכל האנשים שהיו משמעותיים עבורם בדרך שלהם. וגם, כמובן, תודה לכל ״אנשי הדלת״ בחיים של כולנו.
בהצלחה לכל הבוגרים בהמשך הדרך, מתרגשת מכל הדלתות שייפתחו לנו בעתיד. מאחלת לנו להיכנס דרכן ולהגשים את עצמנו.