יהונתן אדירי הוא הצעיר מבין 4 ילדים מצליחנים. אביו יליד איראן, בעל מוסך של משאיות, שעלה לארץ בשנות ה־50. אמו, ילידת הארץ, ניהלה גן ילדים בבית. הוא למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב אבל לא השלים בגרות, מפני שנסע לוושינגטון במסגרת משלחת של מרכז פרס. בכל זאת, הוא התגייס לצבא כשלזכותו תואר ראשון ביחסים בינלאומיים אותו קיבל באוניברסיטה הפתוחה במהלך לימודיו בתיכון, והמשיך לתואר שני באוניברסיטת תל אביב.
אדירי שימש במשך שלוש שנים כיועץ לנשיא המדינה, שמעון פרס. הוא היה מוביל טכנולוגי ואחד מחברי צוות הנשיא שבחנו ופיתחו רעיונות בתחומי מומחיות בכלכלה, בטכנולוגיה ובדיפלומטיה.
ב-2009 נבחר אדירי להשתתף במחזור הראשון של University Singularity מייסודן של נאס"א, MIT וגוגל. אל המיונים הגיעו 1,500 איש מ־70 ארצות, ומתוכם נבחרו 30 משתתפים, בהם 4 ישראלים. אדירי נבחר על ידי חבריו למחזור כנשיא המחזור הראשון. במסגרת תכנית בת חודשיים וחצי, המשתתפים חשופים לכל הפיתוחים והטכנולוגיות המתקדמות ביותר בעולם בתחומי ננוטכנולוגיה, ביו-אינפורמטיקה, אנרגיה חלופית, רפואה, ממשל ומימון. המשתתפים מתחלקים לצוותים שנדרשים לייצר מודלים ופרויקטים עתידניים לשיפור העולם והאנושות ולהראות כיצד ייראה העולם בעוד 20 שנה.
ב-2011 ייסד אדירי את חברת getaround.com, סטרטאפ יוקרתי שזכה בפרס הסטרטאפ החשוב ביותר בארה"ב – Disrupt 2011 TechCrunch. ב-2013 נבחר אדירי כאחד מ־100 המנהיגים הצעירים של פורום הכלכלי העולמי בשווייץ (World Economic Forum), העורך את ועידת העסקים השנתית בדאבוס. בקבוצה פועלת קהילה של כ־700 מנהיגים צעירים יוצאים מן הכלל שהמשותף להם הוא המחויבות לעיצוב העתיד הגלובלי. ב-2014 זכתה חברת הסטרטאפ החדשה של יהונתן וצוותו (OwnHealth) בפרס החדשנות החשוב ביותר באמריקה הלטינית בוועידה הטכנולוגית Cuidad De Las Ideas במקסיקו. ב-2016 הוכרז על זכייתו של הסטארטאפ Healthy.io של אדירי בפרס החלוץ הטכנולוגי לשנת 2016 (Technology Pioneers 2016) של הפורום הכלכלי העולמי.
“אני בתחילת דרכי, דרך שעוצבה על ידי בחירות של אנשים מדהימים ששאר הרוח יוצא הדופן שלהם עזר לי לעצב תפיסת עולם, להתפתח ולחשוב בצורה יצירתית. הם נתנו בי אמון בגיל צעיר ופתחו בפני עולם שלם של חשיבה. פעם אחר פעם הטילו עלי אחריות למשימות רבות משמעות בתיכון, בצה"ל, במכון ראות לחשיבה אסטרטגית ובלשכת הנשיא.
"מורי הדרך הראשונים שלי היו נורית מאייר וצוות האוניברסיטה הפתוחה בגימנסיה הרצליה, שהאמינו בכוח הגישה הפתוחה לידע אקדמי, במנותק מגיל המשתתפים. כיום, ממרחק הזמן וזמינות האינטרנט, הדבר נראה בעיננו כטריוויאלי, אבל באמצע שנות ה־90, ההימור הגדול של החטיבה האקדמית בגימנסיה והכוח להוביל את השינוי השפיעו על חיי ועל חיי החברים לפרויקט המדהים הזה. אני חב לאוניברסיטה הפתוחה חוב של ממש".