בערב זה נשמע מחברי וחברות המחלקה על חורבן, אבל ונחמה בתקופות שונות ובהקשרים תרבותיים שונים. נשמע על האופן שבו הזירה הציבורית משמשת מרחב להנצחה ולזיכרון, אך גם מקום למציאת מזור. עוד נראה שגם בתוך כאוס וחוויית אובדן, יש מקום לניצוץ של תקווה ונתיב לימים טובים יותר.