האם אפשר לרתום את משקי הבית הערביים בישראל להתמודדות עם שינויי האקלים – ומה נדרש כדי שזה יקרה? דוח מחקר חדש מציע תובנות מעשיות ומפתיעות – ופותח פתח לעיצוב מדיניות שיתופית, אפקטיבית ורגישה להקשר המקומי.

שינויי האקלים הפכו כבר מזמן לאתגר ממשי בישראל, אך ההשפעה שלהם איננה אחידה. ביישובים הערביים, שילוב של פערים תשתיתיים, משאבים סוציו-אקונומיים מצומצמים, חשיפה לתנאי אקלים קיצוניים ומיעוט מרחבים ציבוריים פתוחים, הופך את ההתמודדות עם מפגעים אקלימיים – כמו גלי חום, הצפות או שריפות יער – למורכבת במיוחד. ועדיין, בעוד רבות מהמדיניות האקלימית בישראל מתמקדת במוסדות ציבור ובמרחב העירוני, עולה השאלה: האם דווקא משקי הבית עצמם – על הקרקע שבבעלותם, על היוזמות המקומיות שלהם, על הרגלי היומיום – יכולים להפוך לחלק בלתי נפרד מהפתרון?

המחקר שלפניכם ביקש לבחון שאלה זו לעומק, דרך סקר רחב היקף בקרב 566 אזרחים ערבים-פלסטינים בישראל, אשר ייצגו מגדרים, אזורי מגורים ורמות השכלה שונות. מטרת הסקר הייתה לבדוק את מידת הנכונות לנקוט צעדי היערכות פשוטים אך בעלי השפעה רחבה, ובמקביל להבין מה מניע את ההחלטה האישית לפעול – או להימנע. המחקר התמקד בארבעה צעדים מייצגים: נטיעת עצים בחצרות פרטיות במיקום שיתרום גם למרחב הציבורי, הגדלת השטח המאפשר חלחול מים בגינות ובחצרות לצורך ניהול מי נגר, ניתוק מרזבים ממערכות הביוב לצמצום סיכון לגלישות, והצטרפות ליוזמות התנדבות קהילתיות שמובילות הרשויות במצבי חירום אקלימיים.

התמונה שעולה מהנתונים מורכבת אך מעודדת. מצד אחד, רבים מהנשאלים דיווחו על פגיעות אישית ממפגעים אקלימיים ועל תחושת דחיפות ביחס לסיכונים. מצד שני, נמצאו גם פערי ידע מהותיים – לדוגמה, מיעוט מודעות לחוק האוסר חיבור מרזבים לביוב – וחסמים תפיסתיים או מעשיים שמונעים יישום בפועל של צעדים פשוטים. עם זאת, נתון אחד בלט במיוחד: דווקא תחושת המסוגלות האישית, ציפייה לתוצאה חיובית ונורמות חברתיות תומכות – היו הגורמים המשפיעים ביותר על מידת הנכונות לפעול. יותר מהכנסה, יותר מהשכלה, ויותר מעמדות כלליות כלפי שינויי האקלים.

מבחינת מקבלי ההחלטות – ברשויות המקומיות, במשרדי הממשלה ובתאגידים הציבוריים – מדובר בתובנה משמעותית: הציבור מוכן לפעול, אך זקוק למסגרות תומכות שיקלו את המעבר מהבנה למעשה. הדוח מציע המלצות יישומיות לגיבוש מדיניות אפקטיבית: מהפצת מידע מותאם תרבותית וטכנית, דרך הענקת סיוע חומרי וטכני במשקי בית, ועד לבניית מנגנוני תמרוץ קהילתיים, שיתופי פעולה עם החברה האזרחית, ופיתוח יוזמות שניתנות ליישום בקנה מידה רחב אך מתוך רגישות לצרכים מקומיים.

דוח המחקר מציע לא רק מיפוי מדויק של עמדות, אלא גם קריאה ברורה לפעולה. הוא פונה לכל מי שמבקש לקדם מדיניות אקלימית שוויונית ומותאמת, המבוססת על חיזוק החוסן המקומי ולא על אכיפה בלבד. בעידן שבו שינויי האקלים כבר כאן – ההזדמנות לגייס את הציבור הערבי בישראל ולהפוך אותו לשותף פעיל בהתמודדות היא לא רק אפשרית, אלא הכרחית.