Wild Angels-Catalog-small-with-cover

5 מ ל א כ י פ ר א על התפר שיחה בין נגה אנגלר ובין כרמית בלומנזון היופי הנשגב, ממחישה את הפרדוקס של היופי מצד אחד מול ההיסטוריה המדממת של המקום מצד שני. המתח הזה מתעצם במפגש עם תושבי המקום האוקראינים, שהם חביבים ומסבירי פנים באופן יוצא דופן. במהלך הביקור עולה התהייה: הייתכן שאבותיהם של האנשים האלה היו כה אכזריים? היכן נקודת התפנית? מהי אותה המעטפת הדקיקה של התרבות? המקום הזה הפך עבורי למיקרו־קוסמוס, מעין מעבדה לשאילת שאלות על קשת ההתנהגויות המוסרית־ אנושית באופן רחב יותר, לא ספציפי רק לזמן ולמקום ההוא, ועמידה על מתחים ופרדוקסים כמו המתח שבין הראשוני, ה"חייתי" והברברי ובין התנהגות אנושית מוסרית ואצילית. בציור אני שואפת להתייחס לכל מה שה"מקום" הזה אוצר בתוכו. במסע פגשתי בחגיגות פגאניות בכחנליות מקומיות, המתרחשות גם בימינו. למעשה אלו מצעדים ופסטיבלים הומי אדם ועשירים בצבעים עזים, בצורות מגוונות ובתחפושות של יצורי כלאיים בין אדם ובין חיה. זו חגיגה של יצירתיות ודמיון אנושי מופלא, אך היא מעוררת חשש ונשאלת השאלה היכן הגבול? האם היצירתיות תהפוך ליצר הרסני ומתי? האם יעלו תשוקה קיצונית או אלימות קיצונית? (כמו שאכן קרה...). בניסיון להתייחס לשאלות אלו, אך בלי להישאר במישור הזה ישירות, הדמויות שמיוצגות בגוף העבודה הזו נסחפו, עברו טרנספורמציה, השתנו והפכו למשהו אחר. אני משערת שהיה ניסיון לנוע למישור פחות קונקרטי – הן הפכו למעין מלאכים, שעבורי הם סימנים לדמות המצויה בלימבו. כך הציורים מנסים לנוע בין מצבים או מתחים: בין חומר ובין רוח, בין שמים ובין קרקע; סדר, יצירתיות ויופי (הכנפיים של איקרוס) לעומת כיליון וכאוס; תשוקה הרסנית לעומת האידיאל המוסרי. ), חיה ויוצרת בלונדון ומיוצגת על־ידי 1970 נולדה בתל אביב ( נגה אנגלר גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב, ישראל. ), לונדון. 2004 ( Chelsea School of Art נגה בוגרת עבודותיה הוצגו במוזיאונים מובילים בארץ ובחו"ל, בהם: מוזיאון ישראל; מוזיאון בלונדון Ritter/Zamet Gallery ; תל אביב לאמנות; מוזיאון חיפה לאמנות ,Frist Art Museum ; (תערוכת יחיד); הביאנלה לרישום בלונדון; הביאנלה בבייג'ינג נאשוויל, ארה"ב; הארמורי שואו בניו יורק ועוד. איך התחיל העניין שלך בטקסים האוקראיניים, הנראים פגאניים, היסטוריים ופנטסטיים, ונובעים מתוך תרבות מסקרנת ומסתורית? העניין שלי בטקסים הפגאניים שהיו נהוגים במזרח אירופה, בהרי הקרפטים באוקראינה, נובע מבדיקה מתמשכת של הזיכרון הקולקטיבי והאישי בתקופת מלחמת העולם השנייה, במקום שבו רוב משפחתי נרצחה ואבי שרד את השואה. חזרתי לאוקראינה לביקורים במקום. החזרה לזירת הפשע הזו, על נופיה בעלי