Wild Angels-Catalog-small-with-cover

16 מ ל א כ י פ ר א III בציוריה של נגה אנגלר שב המלאך לשוטט על הארץ, וכנפיו הפרושות מעידות על היופי השורר בקרב כל הנברא והנכחד על האדמה. במצבי הדומם של המלאך יש לשער את ניסיון המוות, שתיקתו מעידה גם על שפיכת הדמים ומצבי הקץ. המלאך הנופל על הארץ יעיד על עובדת החיים הקצרים. אך צריך היה לפרש את שתיקתו גם אחרת. כי ידועים לנו אותם מלאכים שאינם מסדר ה"מלאכים הנופלים", ובשורתם אינה על הקץ וסוגי המוות. הם שלוחים כמרגלים, לובשי צורת אדם, ובפיהם גם בשורות לחיים. במסורת הם מעוררים עניין מיוחד. מלאכיו של אברהם, למשל, "שלושה אנשים", שהתאספו בפתח אוהלו, מיוחסים לסדר זה. יש המפרשים אותם כמלאכי השרת שבאו לבשרו את לידת בנו. הרמב"ם פוסק עליהם שיש למנותם כדמויות נבואה, לאמור כחזיונות שחזה אברהם בחלומו. הנבואה נחשבת לרמב"ם כאחת מצורותיה של הדעת האלוהית, כלומר כסוגה של השכלה גבוהה. כשחזה אברהם במלאך התעלתה דעתו למשלבים עליונים וזכה להכיר את סודות היקום. בראיית המלאך אין מדובר לכן בראיית עתידות אלא בהסתכלות שכלתנית בסדרי העולם, בחינת התגלויות (תבוניות) של "מעשה מרכבה". לא לשווא נקרא המלאך בתולדות הפילוסופיה בשם "שכל נבדל" ומיוחס כצורת קיום תבונית, כמציאות רעיונית. המלאך, אם נרצה, הוא דמותו של השכל, דיוקנה של התבונה. במובן זה נחשבות התגלויות המלאכים על הארץ כשפיעת השכל האלוהי על האדמה, כמאורע של השכלה בחיי האדם. גם זו פשרה של האצלה: האצלה היא שפיעת האור, היורד ממעלות המלאכים, וזורם מטה, אל תחומו של אדם. המלאכים אכן נקראים גופי אור (המסורת העברית מכנה אותם לפרקים גופי אש), הופעתם מאירה את העולם ומשפיעה בו דעת גבוהה. ומה צורתה? צורת המראות. כל מלאך ומלאך הנגלה על הארץ, ומשוטט בה, הוא רעיון שהתגשם במראות. אך כמסופר בספרי הנבואה המאוחרים, איש אינו שש עוד לפרש את התגלויות המלאכים. המלאך היורד אל הארץ – מראותיו נותרו מאז ככתבי חידה. המלאך במובנו זה, כ"שכל נבדל", נחשב כגיבור־על במסורת המטאפיזית, שליח ומורה מסדר ראשון. כשם שבא לשמש כמורה לנבואה ולשירה הליטורגית, כך בא המלאך לשמש בתולדות המחשבה, כפיגורה של דעת עליונה. השגותיהם של אבן סינא, הרמב"ם ותומס אקווינס על מציאות המלאכים ועל שליחויותיהם כ"שכלים נבדלים" יעידו על בכורתם הפילוסופית בימי הביניים. בעת החדשה נפטרה הפילוסופיה מן המלאכים, כפי שסילקה את האלוהים, את השדים ורוחות אחרות מתחומה. ומאז הסתלק המלאך אפילו מן החלומות. האמנות, לעומתה, זכרה למלאכים את שעתם הגדולה. ואכן, צריך היה שנשגיח בשליחות נוספת שמקיים המלאך בעת ירידתו אל הארץ. המלאך משמש אז גם כשליח לאמנות. אין הכוונה למאמץ היתר של ציירים בעת החדשה המוקדמת לתפוס עדיין את מראה המלאך כפי שנגלה לאברהם בפתח אוהלו, או בעת עקדתו של יצחק, כשעצרה ידו במאכלת, או בשעה שעלה וירד בסולמו של יעקב וביום שבו נאבק בו במחנה, וכמובן – לפי הנוסח הנוצרי,